הסיפור שאני מספר מאוד חשוב כיוון שאם אדע לספר את המעשייה שקשורה אלי אז באותו רגע אני יכול להיחשף

לנק' הברכה שלי בזמן הזה הצחוק שלי והיכולת להיות בחיבור מהמקום שלי זו נק' מאוד יקרה,

הסיפור שמספר היא הדרך שלי להתמודד ומסייעים לי להתמודד עם התקופה הזו, יש סיפורים שאני

מספר באופן לא קשוב ולא מחוברים למי שאני, יש סיפור שהוא סיפור אופטימי שאם אספר אותו ואני

לא אופטימי אז הוא יוצר ניתוק, למשל הכל לא דבש כרגע אך מספר שהכל דבש אז יוצר חוויית כאב,

ואם מספר סיפור פסימי אז זה גם ניתוק מהצד השני כי מתנתק בכאב מסויים ולא יוצא מתוכו, אז

שואלים האם עדיף לספר סיפור אופטימי או פסימי, למשל פוגשים אדם ומספרים לו שקשה אז הוא

מגיב ואומר למה אתה אומר קשה אל תגיד קשה מאוד קל, וזו חוויה מאוד מתעתעת ואני רוצה לגעת

בנק' שנוגעת בדרך להתמודד מהמקום שלי מה שאנשים אומרים זה הרבה פעמים בא לעורר אותי

מבפנים לשאול אותי מדוע אני מדבר ככה ואם אענה לעצמי את התשובה זה הכי חשוב כדי שאהיה

שלם עם עצמי,

יש סיפור נפלא מאוד שאולי הוא של "יוסף המספר" .פעם היה מלך שכולם אהבו רק הייתה לו

בעיה שהייתה לו עין אחת יד אחת ורגל אחת, חצי גוף חסר לו והוא מאוד רצה להיות מלך וכשרואים

את הבן אדם כבר לא מסתכלים איך הוא נראה כי מתחברים לאופי, אבל יום אחד ראה את התמונות

של אבא שלו וסבא שלו המלכים ואמר שרוצה גם תמונה וכל הציירים נבהלו מזה כי לא ידעו איך

לצייר אותו, הגיע צייר ראשון שהחליט לצייר איזה דוגמן מהממלכה והראה למלך והמלך כעס עליו

שהוא משקר לו, בא הצייר השני וחשב לצייר את המלך כמו שהוא והמלך שואל אותו מה ככה אתה

רואה אותי?! וגירשו...

הצייר השלישי בא וחשב המלך לא אוהב שמשקרים עליו ולא אוהב שאומרים לו את האמת ואז צייר

את המלך בפורפיל צד על סוס שכל אדם נראה עם יד אחת רגל אחת ועין אחת ואז המלך ששמח

מאוד ראה פעם ראשונה שגם אבא וסבא שלו מצויירים מהצד. פלא גדול.

מהסיפור הז הנק' הגדולות הן ללמוד לספר את הסיפור שלנו מזווית נכונה, כשאני מספר את הסיפור

אופטימי אך מנותק אני עושה שקר בנפשי וכשמספר באופן הכי מפוכך זה גם שקר כי מוריד אותי

למטה, אדם צריך לראות האם הסיפור שלו מוריד או מעלה אותו, וזו נק' אמת שיכולה להגדיל

ולהעצים להסתכל כך על עצמי ואח"כ לספר את מול החיים. אם אני מבודד את כל העולם כמו

שמבקשים מאיתנו בחדשות לעשות אז מסתכל מה הסיפור שיוצא ממני והאם הוא מצמיח או מוריד

ומנתק.. אם נוגע בנק' מחוברת אז יודע שיהיה איך שיהיה והסיפור הוא מהאמת שלי אז הוא תמיד

יצמיח, וזה מה שיפה באמת. גם אם אגיד דיבר הכי פסימי אז הוא יביא לי שמחה גדולה ואם אביא

דיבור אופטימי הוא יהיה מחובר, להרגיש על עצמי האם הנק' מאפשרת לי להתחבר ממקום נכון.

אם הסיפור מגיע מהאישיות שלי שמגיע מהאמת אז גם אם זה יראה פסימי זה יהיה משמח האמת

שלי זה לא הרעלים שלי, הרעלים שלי זה לא האמת אלא הקליפה הקודמת לפרי ואם אצליח לשים

לב אליהם אז אוכל לחפור להתבונן ולחפש איך נוגע באמת ויש פה נק' עומק גדולה שלא מתחילה

בסיפור שהוא למעשה התוצאה של הדבר, שמגלה לי איפה אני מונח וכשקולט שיוצא ממני רעלים זה

נראה אמיתי אך זה לא אמיתי כי להביא את הדברים "IS IT AS"זה לא משוואה של אמת שהרבה

פעמים היא משוואה של הקטנה.

נק' האמת מזהה אותה ע"י זה שהיא מעוררת אותי ומצמיחה אותי, ואם הדיבור הוא מכאיב אך לא

מעלה אותי צריך לחקור אותו האם הוא קשור לנק' אמת ואם זו ההתמודדות הנכונה בתקופה זו או

בכלל בחיים, ולא יכול להרשות לעצמי אנרגיה שלא בריאה לי והיא יכולה להתבטא בצורה שהיא

אופטימית וגם פסימית כי יש פה מורכבות מסויימת שמבקשת ממני להיפתח למשהו מחדש שברגע

שנפתח לאמת הזו ומספר את הסיפור מהזווית הנכונה קורה פלא שמגדיל אותי ממש כמו אותו צייר,

הסיפור שלי מתחיל ונגמר בי ויש מצווה "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי

במצריים" רש"י אומר שזו לא לשון התעללות אלא לשון צחוק ואונקלוס מפרש שזה מלשון ניסים לשון

תעלול.ויש עניין שאדע איך למצוא את נק' הצחוק שלי.

המציאות שלי וזו' מבקש להחזיר את הסנטר שלי למקומי לסנטר את עצמי כיוון שאני חשוף לרוח

המצויה בעולם אז קורה שאני יוצא ממרכז האישיות שלי ואז מאבד את הסיפור שלי וזה יחליש אותי,

כיוון שיש עניין שאחזק את הנפש שלי ממש כמו את הגוף ובשביל הסיפור הזה חייבים אותך.

תגיד את מה שאתה תגיד אל תתבלבל מכל העצות כי צריך להבין האם העצות הללו טובות לי,

לסנטר שלי כמו רבי זושא שאמר שאם ישאלו אותו למה לא היית משה רבנו יידע מה לומר אך אם

ישאלו אותו מדוע לא היית כמו רבי זושא יסתתמו טענותיי, לכן הוא היה משמח כי היה מחובר לעצמו

וכשאתה מתחבר לסיפור שלך עצם הנוכחות שלך בהכרח לא מרצה את כולם אך היא משמחת את

כולם את היקום את הבורא את השכינה ויוצרת שמחה וזו נק' מאוד יקרה לראות איך מחזיר את מרכז

האישיות שלי ומתוכו מתגלה הסיפור שלי וזה פשוט מדהים.

אם רואה שהסיפורים שלי מעייפים אותי ומחלישים אותי צריך לוודא אם הסיפור שלי נמצא במרכז

האישיות שלי.

כשאני יוצא מהמרכז של האישיות שלי אני מתפצל יש את הדעה הזו ואת זו ואת זו

ורוצה ללמוד אז יש את זה ואת זה.. וזה מפצל אותי לגמרי וגם מצד עצמי יש לי המון מסקנות

חותכות על החיים ומצד שני רצונות שמנותקים מתפיסות החיים שלי ואז אני בתוך הקונפליקט / פיצול

וזה נקרא עבירה מלשון פיצול וגם בנפש זה יוצר פיצולים וכדי לאחות אותם אני עושה מצווה שעושה

צוותא, חיבור ומתחבר למרכז שלי לסנטר שלי. כי אמרנו שאם הסיפור שלי בין אופטימי ובין פסימי

והוא לא מהמרכז שלי אז הוא מנותק אך כשמחובר אז הכל מחובר לכן יש פה סוד מאוד עמוק שתלוי

כמה אני מחובר כשרואה וכמה מחובר כששומע. וזה המשנה מפרקי אבות :"הסתכל בשלושה דברים

ואין אתה בא לידי עבירה". הסתכל זה תחקור ודע מה למעלה ממך שכל מה שלמעלה הוא ממך (

אור החיים) כלומר אתה לא רק מושפע מהמציאות אלא אתה גם משפיע על המציאות, התנאי

הראשון כדי לראות ולשמוע הוא להתחבר לעצמך כלומר קודם כל דע מה למעלה ממך, כי אם אני לא

אוהב את עצמי או מכבד את עצמי או מעריך את עצמי אז לא יכול לחזור למרכז שלי וכשחוזר למרכז

שלי מתחיל לאהוב את עצמי, זה קורה לכולנו וזה חלק מהחיים.

אז דע מה למעלה ממךעין רואה אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, יש פה סוד גדול שברגע

שמתחבר אליו יוצר נק' מסויימת שמשהו מתחיל להירפא, כדי לרפא את הסיפורים שלי אני מבקש

לחזור לאיך אני רואה את הדברים ומה אני שומע מהדברים, כלומר אני רגיל בד"כ שראייה ושמיעה

הנפש מציירת כדבר אובייקטיבי - ראית אז זה קרה, שמעת אז זה קרה..

וככה מובא בדברי האר"י ז"ל שגם בעולם העליון יש רמז לבחינת הגילוי של הבורא בדרך משל,

יש גילוי שנקרא עיניים ויש גילוי שנקרא אוזניים ויש גילוי שנקרא חוטם ויש גילוי שנקרא פה זה

גילויים נשגבים ואנו לא תופסים כלום אצל הבורא והצורה שזה מתגלה אצלנו זה גם אצל האדם וזה

מבנה שחוזר לעניין שאני מחזיר עצמי לסנטר שלי, וכך הבורא ברא את גילוי האורות שלו מלמעלה

למטה, יש אור שנקרא אור הכתר הוא אחד ומעל הראש יש עמוד כזה מבורך שהוא שורש הזהות

שלך ואז מתפצל כמו משולש לעיניים ואז ממשיך לאוזניים זהו פיצול גדול מהאיחוד הקדוש של

הנשמה ואז הפיצול מתחיל להתאחד לאף ואז לפה. ישקני מנשיקות פיהו משמע חוזר לאחד כלומר

יש אחד פשוט ויש פיצול וחוזר לאחד פשוט ע"י הסיפור שלך אתה מגלה כמה אתה מפוצל ואתה

אומר אני מוציא דברים אחדים אבל הם מנותקים כ"כ כך שאני חייב לחזור לפיצולים שלי כדי להבין

חביבי מה אתה רואה שזה קשור לשכל מה אתה שומע שזה קשור ללב ומה אתה מריח שזה קשור

לאינטואיציה ו-3 הדברים הללו קשורים לאופטימיות- סטרא דימין ופסימיות- סטרא דשמאל שזה חסד

וגבורה.

כשאני מתחיל לראות אני רואה מצד אחד שמתנתק לכיוון האופטימיות ומצד שני מתנתק לפסימיות

ויצא מן המרכז לכן בין 2 עיניים יש עוד עין אחת ובין 2 אוזניים יש עוד אוזן אחת לכן בפרקי אבות הוא

אומר דע מה למעלה ממך עין רואה לא עיניים אוזן שומעת לא אוזניים כלומר אם אתה רוצה

להתחבר למרכז שלך אתה צריך לראות אם העין ולפי הכתר זה נמצא איפה שמקום של תינוק רופס,

מעשהברבי משה לייב מסאסוב שאני כ"כ אוהב אותו ולספר עליו שהיה יציאה מוצלחת של הבורא,

כשהיה צעיר הוא לא היה רבי משה לייב הוא היה משה לייב (אריה) הם היו חבורה כזו שעשו לחיים

והיה איתו כיף ומצחיק והוא היה ממש חבר ומבחינת חבריו הוא היה יותר מזה הם היו מקשיבים לו,

וכשהם היו יוצאים היו מרגישים את אלוהים את האהבה וניסים,

יום אחד הוא אמר להם אני ממשיך הלאה ונסע לרבי שמיל'קה מניקלסבורג ולמד אצלו וקיבל שם את

השפע שלו עד שהפך להיות רבי לייב מסאסוב,

הזמן עובר וכול אחד מהם נזרק בתיקונו וסיפורו ועניינו ואחד מהם מגיע לסאסוב לרגל עסקים אמרו

לו שכולם הולכים לצדיק מסאסוב אז הוא אמר אני הראשון שהולך אליו מי זה אמרו לו רבי משה לייב

מסאסוב והוא לא קישר בין השמות, כשהגיע הוא פותח את הדלת ואז הוא רואה שזה משה לייב והוא

לא מאמין, זה רבי משה לייב?! זה לא רבי משה לייב זה משה לייב.. והוא מחכה ורוצה לגשת אלו

מסתכל עליו ואומר לעצמו זה שחקן חבל על הזמן זה לא רבי זה.. מסתכל לו בתוך העיניים והוא

מתחיל להיזכר בכל הרגעים שעברו עליו ביחד עם משה לייב ומבין שאלו היו רגעים לא רגילים בכלל

ונזכר שהיה רוקד ושותה עמו והבין שהוא תמיד היה רבי משה לייב וכשהגיע תורו לדבר עמו כולו היה

דומע ודומע ניגש אליו הרים את הראש ואמר לו רבי ברך אותי, פלא פלאות! רבי ברך אותי..

אני חושב שהיכולת שלך להיות נאמן לעצמך יכולה לתת לך אנשים שיסכימו איתך וכאלו שיתנגדו לך

אבל זה לא משנה! זה בכלל לא משנה! אתה תהיה נאמן לעצמך, כי אף אחד לא יכול לעשות את

העבודה הזו במקומך, אתה תהיה העין שלך ואתה תהיה האוזן שלך כי זו הדרך היחידה שבה

הסיפור שלך יכתב בספר, כל אחד עובר את מה שהוא עובר ויש לנו בקשה גדולה גדולה להסכים

בתוך כל הבלאגן הזה להתחבר בחזרה למרכז החיים שלנו ולמרכז האישיות שלנו, משם לראות

יותר טוב ולשמוע יותר ברור ומשם לספר את הסיפור שמגדיל אותי ואם יגדיל אותי הוא יגדיל את

העולם כמו שאומר הרב קוק כל מה שהאדם מתגדל מתגדל העולם כולו עמו,