הבית והרחוב

בתי המגורים היפנים היו קלים ובנויים מעץ.(יתרון בעת רעידת אדמה) ומצד שני מקום מסוכן בעת שרפה.בחדר הכניסה היו משאירים את הנעליים והמעילים ומשם עולים מדרגה אחת לדירה.בדרך כלל השתמשו ברעפים לגגות,בבתי הכפר השתמשו בקש דחוס.בחזית הבית מרפסת עץ מקורה,שביל האבן שהוביל מן השער אל הבית עבר בגינה,ובה עצים,אבנים , ברכות של דגי נוי ופנסי אבן.

הקירות בחזת הבית ניתנו להזזה ושימשו כתריסי עץ כבדים,בנוסף היו דלתות הזזה העשויות ונייר,דלתות אלו העבירו אור,אך הסתירו את הנעשה בפנים.בין החדרים היו דלתות הזזה (פרסומה) עשויות מנייר עבה יותר. אחד היתרונות לגבי תכנון החדרים ונפחם היה שהם ניתנים לשינוי לפי הצרכים.המרכיב החשוב בריצפת הבית היה הטטמי-מחצלות מלבניות בגודל אחיד 1כפול 2 מטר ששימשו גם למדידצ שטח הדירה.החלק העליון של הטטמי היה עשוי מפיסות קלועות של קנה סוף,שהעניקו ריח צמחי לחדר היפני,החיים בבית התנהלו על ריצפת הטטמיביום ישבו עליה בתוספת כריות ובליילה ישנו עליה על מזרוני פוטון דקים שהיו נפרסים לעת ערב.השולחנות היו נמוכים,ריהוט צנוע.באמצע החודש ה12 היו עורכים ניקוי יסודי של הבית.

הבית שימש גם מקום פולחן ,יש בו "מדףאלים" שעליו ניצב דגם קטן של מקדש שינטו,ובו קמיעות  שונים להגנה על הבית.על מדף זה הניחו מנחה לאלים בצורת מזון,יין אורז ונרות,בצד אחר בבית היה מדף המוקדש לבודהא ובו גם לוחות זיכרון של בני המשפחה שנפטרו.כאן היו מדליקים קטורת לנשמות המתים ומגישים להם פרחים ודברי מזון.

תאורה בערב הייתה באמצעות נרות ופנסי שמן עם אהילי נייר.ברוב הבתים הלכו יום יום לבתי המרחץ הציבוריים – סנטו ששימשו גם כמקומות מפגש קהילתיים.בעבר בתי המרחץ היו משותפים לגברים ונשים.במרכזה ברכהעם מים חמים מאוד.

הבישול נעשה במטבח שהיה קרוב לכניסה ולא מרוצף.דמיד דלקה האש ,עקרת הבית הייתה אחראית שהאש לא תדעך.

שרפות: באדו היו שרפות כה שכיחות ,הן כונו "פרחי אדו" בשנת 1657 קיפחה דלקת ענק את חייהם של 100 אלף בני אדם,ובשנת 1772 נשרפה כמחצית העיר בדלקה שפרצה כתוצאה של הצתה.