שוגונות טוקוגאווה והסמוראים

למרות היווסדות השוגונות ,הקיסר בקיוטו עדיין היה שליט יפן.משימת ניהול המדינה הועברה לידי השוגונות טוקוגאווה ע"י החצר הקיסרית.,והוחזרה אליה רק בשנת 1868 עם הרסטורציה של מייג'י..

באותה העת התפתחו: המעמד הלוחם,מעמד הסמוראים שהיה המעמד העליון בחברה ,אחריו מעמד האיכרים,האמנים ולבסוף מעמד הסוחרים.

השליטים הפיאודליים החזקים ביותרנקראו דאימיו שפרושו- "שם דגול"

הדאימיובתקופת אדו

הדאימיו לבשו לרוב צבעים בהירים או כהים של סגול, בהתאם למעמדם. סגול כהה או בהיר קדם לירוק כהה או בהיר, אדום כהה ובהיר ולבסוף שחור. הדאימיו החזקים ביותר נחשבו לאצילים.

תרבות הסמוראים:זו שמה לה לערך עליון ,לצד מיומנות פיסית ונפשית גדולה,ערכים אליטיסטיים חדשים של כבוד הלוחם,אומץ ליבו ונאמנותו המוחלטת למילוי משימתו.

תפיסת העולם של הסמוראים הושפעה מהבודהיזם ובמיוחד מהזן בודהיזם.שילוב ערכים מיליטריסטיים והפיאודליזם עם האמונה הבודהיסטית שלפיה החיים בני חלוף,הביאה לביטול "האני" ולנכונות חסרת פשרות של כל לוחם להקריב את חייו כשאיפה להגשמה עצמית.

למרות רציפות הקרבות באותה תקופה ,היה שיגשוג כלכלי ותרבותי ליפן.בתקופה זו יפן הייתה מחולקת לנחלות,שהיו ברשותם של כ 200 עד 300 אדונים פאודליים, הדאימיו.הם החכירו אדמות לוואסלים, אשר התחייבו בתמורה לספק לצבאות האדון עזרה באנשים,בנשק ובמזון.התפתח סוג של נאמנות בלתי מסוייגת ונכונות להקרבה,שהם אבני היסוד לתרבות הסמוראים.והזדהות מושלמת עם בית האב הפאודלי.

הסמוראים נתנו כבוד רב לחרב (המיתולוגיה היפנית של דת השינטו ייחסה לחרב משמעות מיסטית).ומצד שני הסמוראים נהגו ברגעי ההגות שבין הקרבות לכתוב שירי הייקו קצרצרים ורגישים.

השיטה הפאודלית בתקופת אדו ,היה מעין שלטון צבאי –שוגונות והיו נחלות שנשלטו על ידי הדאימיו. חלוקת הכוח הפיאודלי בין השוגונות שישבה באדו לבין הנחלות ברחבי יפן.לנחלות הייתה רמה מסויימת של ריבונות ,והן הורשו לקיים מינהל עצמאי בתמורה לנאמנותן לשוגון.

השוגון היה אחראי לקשרי החוץ והביטחון במדינה.השוגון והאדונים ,כולם היו דאימיו והחזיקו בנחלות משלהם, בהגדרה הדאימיו הגדול מכולם היה השוגון.

, שמם - ההאן הנחלות שנשלטו על ידי הדאימיו.

וסאלים היו מחזיקים באדמות שהועברו בירושה, וסיפקו שירותים צבאיים ומתנות לאדוניהם. השוגון העליון חילק את הכוח הפיאודלי בין השוגונות שישבה באדו לבין הנחלות ברחבי יפן.

השוגונות החזיקה בסמכות לבטל, לספח ולהחליף נחלות. שיטת הסנקין הופעלה, ולפיה כל דאימיו, אחת לשנתיים, יעזוב את נחלתו, ויתגורר באדו, לשירות השוגון. בזמן היעדרותם מאדו, נדרשו הדאימיו להשאיר כבני ערובה את בני משפחתם. העול הכספי הכבד שהיוותה מדיניות זו אפשר את הפחתת כוחם של ההאן, ושמירה על נאמנות לשוגון, כאשר כל בן משפחה יכול לשמש כבן ערובה.

מספר ה-האן (בערך 250) השתנה במהלך תקופת אדו. הם דורגו לפי גודל, שנקבע על-פי כמות הקוקו (koku) המיוצר כל שנה בנחלה. קוקו אחד הוא כמות האורז הנצרכת על ידי אדם בוגר אחד במשך שנה. הכמות המינימלית לדאימיו הייתה 10,000 קוקו, כאשר הגדולה מכולן, מלבד השוגון, מנתה מיליון קוקו

קשרי החוץ של השוגון, תחילתם משנת 1600.

קשרי המסחר העיקריים היו עם ספינות פורטוגזיות,ולאחר מכן גם עם ספינות הולנדיות,אנגליות ואף ספרדיות.

אחרי 1635 עם הצגת חוקי ההסתגרות,הופסק הסחר מיפן,והורשו להכנס רק ספינות מסין קוריאה והולנד.

הרוג'ו- "מועצת הזקנים" הורכבה מסמוראים בכירים בזמן שהותם האדו.

1.דאגו לקשרים עם חצר הקיסרות בקיוטו.

2.דאגו לקשרים עם האצולה.

3.פיקחו על הקשר מול המקדשים הבודהיסטים והשינטו.

4.חלוקת נחלאות.

לחץ להגדלה