גילוי הדרך הימית להודו

בשנת 1487 יצאו מפורטוגל ,בשליחות המלך ז'ואו השני,חוקרי ארצות למסע למזרח,בדרך היבשה,תוך חציית הים התיכון ומעבר בקהיר  וחצי האי הערבי,במטרה ללמוד מקרוב את נתיבי השייט והמסחר באוקיינוס ההודי.באותה שנה יצאה בדרך האוקינוס האטלנטי  גם משלחתו של הנווט ברתולומאוס דיאס,בניסיון למצוא מעבר בטוח למזרח הרחוק סביב אפריקה.בשנת 1488 הוא הקיף את כף התקווה הטובה וחזר לפורטוגל לדווח למלך על גילוי נתיב השייט למזרח,כך נפתח לראשונה המעבר לאוקיינוס ההודי .מספרים כי כריסטופר קולומבוס שניסה לשכנע את מלך פורטוגל ז'ואו השני  לממן את תוכניתו להגיע להודו בהפלגה מערבה ,נכח בטכס שנערך לכבודו של דיאס בחצר המלך.

ב 20 במאי 1498 הטיל הצי של וסקו דה גמה עוגנים מול חופי קליקוט ושנה לאחר מכן חזרה המשלחת לאירופה ושייטה במעלה נהר הטז'ו ועגנה בנמל ליסבון.מנזר ז'רונימוש נבנה לציון גילוי הדרך הימית להודו

בהמשך פעלו הפורטוגזים להבטיח את הנתיב הימי להודו.בעשור לאחר שקברל הקים את תחנות הסחר הראשונות של הפורטוגזים בקוצ'ין ובקליקוט 1501 .חיזקו הפורטוגזים את אחיזתם בתת היבשת ההודית.היו מספר קרבות ימיים שבהם יד הפורטוגזים הייתה על העליונה.וב 1510 נכבשת גואהאפונסו האדמירל הכובש קבע את מקום מושבו כמשנה למלך פורטוגל בהודו ובשאר נכסי הכתר באסיה.ההגמוניה הפורטוגזית באוקינוס ההודי התחזקה ולאחר מספר קרבות ימיים דוכאו שאיפות האימפריה העותמנית להשפעה או שליטה  כלשהם בתת היבשת ההודית.