מרוקו –מקולוניאליזם למלוכה.
מרוקו הייתה האחרונה במדינות צפון אפריקה שהשתעבדה לשלטון קולוניאלי זר.
1830 נחיתת כוחות כיבוש צרפתיים על אדמת אלג'יריה.
חיכוך ראשון ותבוסת המרוקאים בקרב בעמק איסלי.
ב 1904 נחתמה "הסכמה לבבית" בין בריטניה וצרפת.הוסכם לתת יד חופשית לצרפת במרוקו.
1912 – הסולטן עבד אל חפיז אולץ לחתום על הסכם הפרוטקטורט,שחילק את ממלכתו לשני אזורי חסות בשליטת צרפת וספרד.
ב22 השנים הבאות ניהלו שתי המדינות מסעות צבאיים להכפפת המדינה כולה ובסופו של הסיפור עלה בחייהם של יותר מ100 אלף מרוקאים הרוגים ועוד כמה אלפי צרפתים וספרדים.
ב 1934 אוחדה מרוקו,לא במעט בשל פעילותו של המושל הראשון של הצרפתים במרוקו- מרשל ליוטה LYAUTAשהמיר את פס הבירה הטרום קולוניאלית בראבט שתהפוך לימים לבירת מרוקו.
קזבלנקה התפתחה במהירות והפכה לנמל הסחורות העיקרי ולמרכז הכלכלי של המדינה.
ב שנות ה39 של המאה ה 20 בעקבות בצורת קשה ששברה את מטה לחמם של יושבי ההר,עקרו עשרות אלפי פלאחים לשיפולי הערים הגדולות והקימו שכונות עוני.שחלקן עדיין מקדמות פני נתייר הבא בשעריהן.
האוכלוסיה האירופאית השתכנה בשכונות חדשות "וילה נובל".המופרדות מהעיר העתיקה,ה"מדינה",אשר נשמרה למוסלמים בלבד.
נוצר עיוות חברתי משווע הקים עד היום כתוצאה מפעולת הצרפתי:
חוואים צרפתיים היגרו למרוקו והקימו חוות חקלאיות לתפארת בעיקר באזור העמקים.
הם לא התקרבו לאזור השבטי,שנותר ברובו מפגר ומוזנח.
הכוח החדש- לאומיות
מדיניותו הנוקשה והמפלה של המשטר הקולוניאלי נתקלה בהתנגדות עממית.
ראשונים להניף את נס המרד היו שבטי הברברים ההרריים (בעיקר מהאי הריף.)
עבד אל כריםמוצא לגלות- לא לפני שצרפת נאלצה לשגר כ 100 אלף חיילים למרוקו בהנהגת גיבור מלחמת העולם הראשונה המרשל פטן.
דיכוי המרד בצפון וחיסול איי ההתנגדות האחרונים בפסגות האטלס פינו את הבמה לכוח חדש- לאומיות.
פעילותה של התנועה הלאומית המרוקאית החלה ב 1930.בעיקר בשל ניסיונות הצרפתים ליצור פירוד בין הערבים לברברים.בכמה ערים פרצו הפגנות בהנהגת צעירים משכילים,שנחשפו למערב ובקשו לישם בארצם.
הוקמה מפלגת האיסתיקלאל- "עצמאות",ב1944 תביעתם העיקרית סיום המשטר הקולוניאלי.
מוחמד ה 5 יוצא בקריאה כנגד הצרפתים ובעד רעיון העצמאות. בעקבות כך הצרפתים ב1953 החליטו להדיחו ולהגלותו ממרוקו.
פועל יוצא - המאבק מוקצן,עוברים לפסים אלימים. לבסוף ב 1955 מחליטים הצרפתים להחזיר את מוחמד החמישי ולהמליכו כשליט מרוקו העצמאית.
1961- הומלך חסן השני(שהיה יורש העצר) ששלט בה עד מותו.ב 1999.שילטונו היה ריכוזי ונוקשה.
שני נסיונות הפיכה כושלים בראשית שנות השבעים.
ב1975 עם מותו של פרנקו נקט חסן השני בתרגיל שהחזיר לו את אמון הציבור.גורלו של חבל בהרה המערבית,מרוקו ביקשה לספח אליה את שיטחה של סהרה המערבית על גבול אלג'יריה ומאוריטניה.
המלך יזם את "המצעד הירוק",במהלכו צעדו אל סהרה המערבית 350 אלף מתנדבים לא חמושים,כעשרים אחוז נשים.
צעד זה העלה את הפופולריות של המלך אך יצר מחלוקת עמוקה עם אלג'יריה וסכסוך אלים עם תושבי האזור ,אנשי הסהרווי,שהקימו את חזית הפוליסריו,מחתרת שנאבקת לשחרור שטחי סהרה המערבית.
אלפי קורבנות נפלו במאבק זה ,והותיר אלפים נוספים חסרי בית.הם מתגוררים היום לאורך הגבול עם אלג'יריה במחנות פליטים.
מדוע חשובה כל כך סהרה המערבית למרוקו?
1.יש בה מאגרים של פוספטים
2.אזורי דייג מהעשירים בעולם.
בשנת 1991 בתיווך האו"ם הוחלט על הפסקת אש בין הצדדים. כיום יש באזור שקט מתוח ופיקוח של 700 משקיפי או"ם.כנראה שתוענק בקרוב אוטונומיה לאנשי הסהרווי.
המלך חסן השני לקראת סוף חייו יזם דמוקרטיזציה מבוקרת.חוקת הממלכה שונתה והפרלמנט זכה בסמכויות פיקוח על פעילות הממשלה.
המלך החדש בנו של חסן השני- מוחמד השישי-צעד בולט שעשה-פיטוריו של שר הפנים האיש החזק . צעד זה נתן תיקווה לחידושים בארגון של מוחמד השישי שיביאו בסופו של דבר לכוון מלוכה חוקתית" אמיתית"....למלך החדש אתגרים רבים כגון העוני והאבטלה וגם השינויים הפוליטיים במזרח התיכון ובכלל בארצות ערב.