השתלשלות העניינים במלחמת העולם השניה (לפי חוטים מקשרי(O:

באוקטובר 1940 הגיע השגריר האיטלקי  ובידו הודעה :מוסוליני רוצה שיוון תעביר לידיו עמדות אסטרטגיות מסוימות בצפון המדינה.ראש ממשלת יוון הגיב ב"לא" – מהדהד "אוחי.פועל יוצא האטלקים פולשים ליוון דרך אלבניה.היוונים למרות התנאים הקשים הדפו את האיטלקים.ובתוך חודש כבש ו היוונים את העיר האלבני קוריצה.הישרדותם של היוונים בתנאים הקשים הפכה לאגדה.אך מהר מאוד באפריל אותה שנה פרצו הגרמנים בסערה מגבול יגוסלביה והכוחות היווניים והבריטים לא הצליחו לבולמם.באותה העת התגוררו בסלוניקי כ 50 אלף יהודים.כעבור חודש כבר הוטלו מגבלות על היהודים ,והם אולצו למסור את מקלטי הרדיו שלהם..

לאחר פלישת הגרמנים הצטווה הצבא היווני לחדול מן הלחימה,רבים לא השלימו עם הכניעה והצטרפו אל מחתרת השמאל EAMחזית לשחרור לאומית,המלך גאורגיאוס וחברי ממשלתו עברו לכריתים עם חלק מהכוחות המזויינים,שביתת נשק נחתמה עם גרמניה,והשלטון באתונה שיתף פעולה עם הכובשים.החלו להגיע שמועות על לוחמת הגרילה כנגד הגרמנים ובפברואר החלה לפעול במחתרת זרוע צבאית חמושה,שנקראה ELAS– צבא השחרור של העם היווני.

בסוף יוני כחודש לאחר שרב העיר נעצר ונכלא,הגיעו לסלוניקי שני גרמנים בחליפות מהודרות ונפגשו עם שני רבנים בכירים מראשי הקהילה היהודית,באחד מבתי הכנסת המקומיים.אחד הגרמנים דיבר יוונית(אם כי רצוצה במקצת)האורחים הציגו את עצמם כנציגי הוועדה לענייני יהודים.שהוקמה לחקר מיהדות העולם,כך הסבירו .הם אספו כל מסמך וכתב יד הנוגע לנושא והביאו אותו למטה הוועדה בפרנקפורט.ההסבר נשמע סביר ואקדמי,שורה תחתונה..הרבנים הסכימו לתוכנית."מתי תתחילו באיסוף" שאל אחד הרבנים."מחר עם שחר".השיב לו הגרמני דובר היוונית.שפתיו הדקות התעקלו בחיוך,אך עיניו הכחולות נותרו קרות כקרח."ובתוך שבוע אנחנו מקווים להשלים את תהליך הקטלוג ולארוז את כל הנחוץ לנו.

מובן שנדרש לכך שיתוף פעולה מלא של הקהילה היהודית,ואנו סומכים עליכם שתדאגו לכך." "כמובן" אמרו הרבנים פה אחד.

איליאס ישב בלי זיע והביט באיש הזר שישב מולו:"הרגו אותם בגזים ,העמיסו אותם לגטון בפולין,ואחר כך שלחו אותם למחנות ההשמדה .אליאס לא היה מסוגל לקלוט את אשר שמע.."מה זאת אומרת?"שאל,כאילו יש סיכוי שמשמעותן של המילים תשתנה לפתע." האיש סיפר,שהוא הצליח לברוח,סיפר שהרגו אותם בכבשנים בפולין". אליאס הליט את ראשו בידיו והחל להיטלטל קדימה ואחורה,מוחו לא היה מסוגל לקלוט את גודל הזוועה.

מידי יום ביומו נגלו ראיות נוספות להיקף הפשעים שבוצעו נגד היהודים.אמנם תושבי סלוניקי היו עדים לבזיזת בתי הכנסת ולהריסת בית הקברות העתיק,אך המחשבה שמיליוני אנשים גברים נשים ילדים וטף עלו בעשן השמיימה,המחשבה הזאת נבצרה מבינתם,

בשבועות שלאחר מכן הגיעו עוד ועוד ידיעות מפולין,שאימתו את השמועות על השמדתם ההמונית של יהודי סלוניקי.ניצולים מעטים מאוד חזרו משם.מספרים היו מקועקעים בזרועותיהם,ובפיהם היו סיפורי אימה על גורל אחיהם.אך אפילו הניצולים האלה הבינו אט אט את האמת העגומה: העיר סלוניקי לא שמחה לקבל אותם בחזרה.גם הם כמו אליאס ,גילו שבתיהם ובתי העסק שלהם כבר נמסרו לאחרים.אם חזרו משורות המחתרת או ממחנות ההשמדה – דומה שלא נותר בסלוניקי מקום בשבילם.

היה ברור שההלשנות הביאו למעצרם של רבים מיהודי סלוניקי.באחד המיקרים גילתה קטרינה תיק מסמכים ובו רשימות הלשנה של בעלה גורגוריס.:גבריאל פרו,מתחבא בזהות בדויה,יקוב סוסטיאל  ןסולומון מזרחי –מתחבאים  אצל משפחה נוצרית בזהות בדויה.ועוד ועוד ברשימות.כעת הבינה שהמשפחות הללו נשלחו לפולין או אפילו נרצחו מיד כשנתפסו.עכשיו הבינה את מלוא הזוועה ,הקצין הגרמני שביקר בביתם קיבל את התיק הודה לבעלה על ההלשנות האלה,ובתמורה העביר הגרמנים את בית העסק של מורנו לידי בעלה.