תקיפת מחנה מונקדה- 

סיפור ובו קומדיה של טעויות עם סוף טראגי.

 פידל קסטרו הקים קבוצה מהפכנית שרוב אנשיה סטודנטים וחברים בתנועת הנוער של המפלגה האורתודוקסית (היו חדורי פטריוטיזם). ב 26 ליולי 1953 הוא עומד בראש קבוצה של 119 מהפכנים כשהמטרה תקיפת מחנה מונקדה (המסמל את משטרו של בטיסטה) בסנטיאגו.במחנה זה שרתו יותר מאלף חיילים על חימושם. קסטרו בעזרת הקסם האישי שלו) הצליח לגייס את החבורה.הוא ארגן חוג ללימוד מרקסיזם (השתמש בספר הביוגרפיה של מרקס מאת מהרינג), וכדבריו יש לצקת תוכן אידאולוגי לפני שיוצאים ללחם באויב.

הכוחות היו מחופשים לחיילים (סמלים) אך כדי שלא יווצר בילבול הם נעלו נעליים חצאיות בשונה מחיילי בטיסטה. את הכוח חילק קסטרו לשלש קבוצות : קבוצה אחת נעה לכוון בית החולים שצפה על הבסיס.בראש כוח זה היה אבל סנטמריה (1927-1953) מהפכן קובני מפעילי הנוער האורתודוקסי שימש אז כסגנו של קסטרו.קבוצה שנייה הייתה אמורה לתפוס את בניין בית המשפט בראש הכוח ראול אחיו של קסטרו.

הקבוצה השלישית כללה כ 90 חברה בראשות קסטרו ומטרתם העיקרית לתפוס את המפקדה של הבסיס ואת צריפי המגורים של חיילי בטיסטה.

החבורה יצאה למשימתה מחוות סיבוני שבפאתי סנטיאגו והגיע לאזור ההתקפה בשעה 5.15 עם שחר .מרגע ההגעה לאזור המתקפה התחילה שרשרת של טעויות:

1.חלק מהמכוניות לא הבחינו באחת הפניות בדרך המשיכו ישר לכוון אחר...רק מאוחר יותר הבינו שטעו וחזרו.

2.הכוח התגלה על ידי פטרול שהזעיק את המחנה כך שמוטיב ההפתעה נמוג.

3.חשוב להזכיר שמעטים מהחבורה התוקפת ידעו את פרטי תוכנית ההתקפה,נושא שגרם לבילבול רב . חוליה אחת תקפה  בטעות בית חולים שהיה בעל מראה צבאי רק בהתערבותו של קסטרו הוא החזירם לקו אל מול המונקדה.

הגיע השלב המכריע שבו קסטרו מחליט על נסיגה ,הוא נותן את הפקודה לסגת וכקברניט טוב הוא עוזב את השטח אחרון.

כמות האבידות הייתה :חמישה הרוגים בקרב (אלה שהגיעו במכונית הראשונה למפקדת מונקדה) ועוד חמישים ושישה נוספים שנרצחו (ובהם סגנו של פידל קסטרו אבל סנטמריה) .הכוח לא הבין אז שכניעה פרושה עינויים שבסופם רצח.

תם הקרב האומלל על מחנה מונקדה שלימים שימש כאבן הפינה למהפכה המוצלחת של קסטרו כנגד השליט בטיסטה.