ההיסטוריה של סינגפור

במאה ה13 שימשה כנמל קטן.  במאה ה-14, נשלטה בידי סולטנות מלאקה. בשנת 1613 נשרפה סינגפור בידי כח צבאי של פורטוגלוהתפתחותה נפסקה לזמן רב. אך המלזים נותרו אדוני האי עד 1819. במאה ה-16נפוץ הכינוי "סינגפורה" שמשמעותו בסנסקריט"עיר האריה".

 בשנת 1819 רכש רפלס RAFFLESאת השטח מהסולטן ג'והור ויסד בה תחנת מסחר ללא מכס.תחילה היית שייכת ל"חברת הודו המזרחית" ומאוחר יותר עברה (בשנת 1867) לשלטון הכתר הבריטי.צריך לזכור שבאותה העת נפתח המעבר בסואץ ולסינגפור הייתה חשיבות אסטרטגית מבחינה מיסחרית.הבריטים בנו בסיס אדיר. ב1942 סינגפור נכבשה ע"י יפן.בתום מלחמת העולם השניה 1945 חזרה לידי הבריטים שהיפרידוה ממלאיה והפכוה למושבת כתר.

אחרי שובם של הבריטים נכשל ניסיון של הקומוניסטיםלגרשם בכוח. ב-1955העניקו הבריטים לאי אוטונומיה. ראש הממשלההראשון היה היהודידייוויד מרשל.

ב-1963הצטרפה סינגפור לברית עם מלזיה. חילוקי דעות הובילו לעצמאות סינגפור ב-1965.

סינגפור הקטנה והדלה במשאבים, ארץ של פליטים שרובם הגיעו מסין ומיעוטם ממלזיהומהודו, לא הייתה מעוניינת בפירוד, שלמעשה נכפה עליה בידי המלזים.

תחת הנהגתו של לי קואן יו, ששלט באי עד 1990, היא הגיעה לשגשוג כלכלי מזהיר והותירה מאחור את שכונתיה העניות. על אף שבתחילה כרת ברית עם הקומוניסטים, פנה לי קוואן יו ימינה בסופו של דבר והעלה את ארצו על מסלול קפיטליסטי. גם אחרי פרישתו המשיכה מפלגתו ה-PAPלהחזיק בשלטון וכמעט בכל מושבי הפרלמנט. אחד ממנהיגיה הבולטים הוא בנו, שאחרי ששנים רבות שימש סגן ראש הממשלה, מונה ב-2004 לראש ממשלה.