בין אתוס למיתוס

     הוויטנאמים התגבשו והתעצבו למה שנקרא הטיפוס הוויטנאמי רק ב 150 השנים האחרונות

     בין שני צירים המהווים עד עצם היום הזה נדבכי יסוד בהווייתה של וויטנאם.

     הציר האחד הוא האתוס ,המאבק הממושך בקולוניאליזם הצרפתי ( 1954-1865)והמשכו   במאבק חסר פשרות כנגד האמריקאים (1965- 1975 )

     ...הם יצרו טיפוס אנושי החוזר-ונשנה בלי-קץ ונוצק באותו דפוס. המאבק הממושך לעצמאות  נחרט בתודעת היחיד והחברה כזיכרון קולקטיבי שעיצב את זהותם הייחודית של הוויטנאמים.

     לדוגמה: מדי-שנה, בכל האוגדות של וויט-מין, בתום עונת-הגשמים- מקיימים התבוננות,

     התרכזות פנימית בצוות, בדיקה מצפונית של שנה שלמה. זה נמשך  כ 15 יום , וביחידות

     מסוימות מוציאים לפעמים להורג עד 10% מהאנשים כיוון ששוב אינם הולמים את המתכונת.  במשפטים אלה הנאשמים הם המאשימים את עצמם בפומבי והם תובעים את עונשם".

     התיאור אומר כך: "ביום היו מעבדים את שדות-האורז ונלחמים. בלילה היו מארגנים וועדים,  וועדי-משנה, הכוחות כללו מצד אחד מבוגרים ואף זקנים ומצד שני ילדים בני 12. האנשים  הללו לא ישנו הרבה ולא אכלו הרבה. תמיד דומה היה שעוד מעט יכלו כוחותיהם ואף-על-פי-כן   היה בהם האומץ להמשיך. האם לא התרשמתם כמוני ממראם הגופני- פנים סגפניות, עיניים פעורות,הילוך מרחף ודמום, בבגדיהם הגדולים ממידתם, גזורים כדרך הסינים, דמויות  הגזורות  מרוחות-רפאים ?"

     הציר השני הוא המיתוס- דמותו ההרואית של אבי האומה הו צ'י מין.דמות שהובילה את  המאבק בתחילה כנגד הצרפתים ובהמשך כנגד האמריקאים ללא פשרות.

     גם כיום שוויטנאם עוברת תמורות רבות עם קריצה לכוון הקפיטליזם עדיין חקוקה בליבו של כל וויטנאמי דמותו של המנהיג הו צ'י מין.