פלישת הרוסים לגאורגיה ב 2008
המלחמה בדרום אוסטיה" פרצה בתחילת חודש אוגוסט 2008, בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים האוסטים בחבל דרום אוסטיה. מטרת הגיאורגים בניצוחו של נשיא המדינה דאז מיכאיל סאאקשווילי לכבוש את בירת החבל צחינוואלי. רוסיה שולחת סיוע לבדלנים האוסטים ואף פולשת לגיאורגיה.כוחות המחץ הרוסיים אף הפציצו ללא הבחנה מטרות אזרחיות.
ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, מטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה, לרבות מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי, בזוגדידי, בסנקי ובנמל פותי. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה , כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים שברחו מאזור אוסטיה הדרומית.
ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו ממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה בקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו.[7] לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט לגינוי רוסיה.במועצת הביטחון של האו"ם
האוסטים, המשתייכים לקבוצות האתניות האיראניות, הגיעו לאזור הרי הקווקז הגדול אחרי שאולצו לעזוב את מולדתם עקב הפלישות המונגוליות במאה ה-13. חלק מהאוסטים התיישבו באזורים שכיום מוכרים כצפון אוסטיה ודרום אוסטיה. החלק הצפוני שייך היום לשטחה הריבוני של הפדרציה הרוסית, ואילו החלק הדרומי, דרום אוסטיה, שייך לגאורגיה. מתוך 70,000 תושבי דרום אוסטיה, כחמישית מהאוכלוסייה הם גאורגים.
החבל, שגודלו כ-3,900 קמ"ר, נפרד מגאורגיה עקב המלחמה הראשונה בדרום אוסטיה (1991-1992) וזאת עקב אי רצונם של האוסטים להשתייך לגאורגיה אלא להתחבר אל אחיהם בצפון אוסטיה ובכך ליצור רצף טריטוריאלי שיהווה את מדינתם.
כוח לשמירת השלום בן 500 חיילים מרוסיה, גאורגיה, דרום וצפון אוסטיה הוצב כדי לפקח על הפסקת האש שנחתמה בשנת 1992. הנשיא הגיאורגי סאאקשווילי הציע לבדלנים האוסטים הסכם שלום שלפיו דרום אוסטיה תזכה לקבל זכויות רבות במסגרת אוטונומיה בתוך המדינה הפדרלית. הבדלנים לא קיבלו את הצעת סאאקשווילי ודרשו עצמאות מלאה.
השבת החבלים הבדלנים אבחזיה ודרום אוסטיה לשליטה גאורגית עמדו בראש מעייניו של נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, מאז מהפכת הוורדים, בנוסף לכך משנת 2002, צבא ארצות הברית העביר כמויות גדולות של נשק והכשרה צבאית לצבא גאורגיה (מדינות נוספות, כמו טורקיה וישראל מספקות גם הן כלי נשק והכשרה צבאית לגאורגיה).[4]
כיום, רבים מתושבי דרום אוסטיה הם אזרחים רוסים המחזיקים בתעודות זהות רוסיות, יותר ממחצית האוכלוסייה מחזיקה בתעודות זהות רוסיות
ב-8 באוקטובר 2008 דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את כל כוחותיה אשר נותרו בגאורגיה. אלו, שהו בשבועות קודם לכן בעיקר ב"אזור ביטחון" אשר יצרו בגבולות המדינה. דוברים מטעם ממשלת גאורגיה אישרו, שאכן כל הכוחות הרוסיים נסוגו ועברו לשבת בשטחי דרום אוסטיה ואבחזיה.