הקרב הגדול ביותר
אין ספק שהקרב על מוסקבה שראשיתו בספטמבר 1941 וסיומו באפריל 1942.הי הקרב הגדול ביותר וכלל עבדות רבות בשני הצדדים קברניטי שני המחנות מצד אחד היטלר ומצד שני סטאלין (קווים לדמותם נביא במהלך המאמר) בסופו של דבר הגרמנים – התוקפים נכנעו או נסוגו אך לא בגלל אסטרטגית לחימה מבריקה מצד הרוסים אלא בעזרתו האדיבה של גנרל חורף שתפס את הגרמנים לא ערוכים למלחמה ושהייה כה ממושכת באזור. תוצאותיו העגומות של קרב זה היו: כ 2.5 מיליון הרוגים ,שבויים ופצויים מתוכם כ 2 מיליון בצד הסובייטי...אבל הבירה הסובייטית ניצלה.ובפעם הראשונה חל מפנה שניפץ את חלומו של היטלר לכבוש כל מקום שהציב לעצמו כמטרה. כאן החל הסדק ששינה את פני מלחמת העולם השנייה.
להלן מספר נקודות שישפכו מעט אור על מה שסבב סביב מלחמה עגומה זו:
1.בעת ההתקפות הקשות מצד הגרמנים על מוסקבה נסוגו כמחצית מתושבי העיר כולל חלק ניכר מהשליטים שפחדו על עורם. החלטתו של סטאלין להישאר במוסקבה היוותה השראה לרבים מבני עמו וגם מתנגדיו ושונאיו ראו בצעד גדול זה צעד פטריותי למען כבודה של רוסיה. ואמנם בדיעבד התגלתה כנקודת מפנה.
2.הייתה נקודת דימיון בין שני הרודנים סטאלין והיטלר שניהם תבעו מצבאותיהם להילחם מבלי להתחשב במושגים בסיסיים ביותר של הומניות.
3.התעמולה הנאצית החדירה בקרב החיילים את המסר שאויביהם הם אונטרמנשן כלומר תת אדם.גם הצד הסובייטי החל להחדיר בקרב עמו שהגרמנים אינם אנושיים (נכתב בכרזות).המילה גרמני נעשתה לקללה האיומה ביותר."הבה לא נדבר,הבה לא נזעם.הבה נהרוג " אם לא תהרוג את הגרמני הוא יהרוג אותך...הרגת גרמני אחד הרוג עוד אחד.אין דבר משמח יותר מגופות של גרמנים".בצד הסובייטי היה זה סטאלין שקבע את הטון עבור כל אנשי התעמולה בנאום שנשא בתחנת מיאקובסקי ב 6 בנובמבר,כאשר נשבע" ובכן אם הגרמנים רוצים מלחמת שמד,הם יקבלו אותה".
4.מאז תחילת המלחמה הבהיר סטאלין שאין הוא מוטרד מהשאלה כמה מחייליו ימותו במהלך המלחמה.הייתה הוראה מפורש לגנרלים שלו שלא להיות מוטרדים בגלל נפגעים אזרחים."עצתי היא: אל תהיו רגשניים.הכו בכל הכוחות האויב ואת המשתפים עמו פעולה,מרצון או שלא מרצון."
.jpg)
5.חייל גרמני שנשלח לחזית המזרחית באוגוסט 1941 סיפר כי נדהם לגלות שהצבא האדום משתמש בשיטת ה" גל האנושי,שהייתה נהוגה במלחמת העולם הראשונה.ההתקפות הסובייטיות "בוצעו בידי המוני אדם שללא עשו כל ניסיון של ממש להסתתר,אלא הסתמכו על כובד משקלם הכמותי כדי להמם את הגרמנים" (כך כתב) החייל תאר את המראה שנגלה לעיניו כ"מחזה שלא יאמן,חלומו של כל מקלען",והוסיף המקלעים הגרמניים סבלו מהתחממות יתר בעקבות הירי המתמשך והצד הסובייטי המשיך לשלוח עוד ועוד גלים של חיילים.
6.האסטרטגיה (אם אפשר לכנותה כך) של סטאלין הייתה "כי ראוי לו לשליט להיות מפחיד וגם נאהב"
בחודש יולי 1941 פנה סטאלין אל עמו וחלק חשוב בנאומו הי הפתיחה: "חברים,וחים ואחיות,לוחמי הצבא שלנו,אני פונה אליכם ,חבריי "כלומר הוא פונה אליהם כשותפים למאבק ולא כנתינים.המסר הכפול שהוא העביר לעם אני שולט בעניינים אך כדי להביס את הפולש הגרמני אני זקוק לכם ולאמון שאתם נותנים בי.
7.הסופר ואסילי גרוסמן ,שהיה אז כתב מלחמה של העיתון "קרסנאיה זבזדה התייחס להבדלים בין חיילי שני הצבאות היריבים הן בלחימתם אלה באלה והן במאבקם באיתני הטבע."הגרמנים אינם מוכנים היטב לקשיים הפיזיים המתעוררים כאשר האדם ניצב "עירום" מול הטבע,כתב ביומנו."האדם הרוסי גדל בתנאי מצוקה,לכן בנקודה זו יש לו יתרון על הגרמני .הגרמנים מבססים נצחונותיהם על הידע הטכנולוגי אך בסופו של דבר הטבע מכניע אותם.וגנרל חורף עוזר לצד הרוסי בהכרעת המלחמה.
8.השבויים: בעיניו של סטאלין שבוי הוא בחזקת בוגד ,שבויים סובייטים שהצליחו להימלט מידי הגרמנים נחקרו באכזריות ורבים נידונו למוות.הביון הנגדי של הצבא התייחס בחשד רב לנמלטים משבי האוייב.הם לא פסלו את הרעיון שהם חזרו כמרגלים עבור הגרמנים.
כתב שחקר את הצד הגרמני כתב :בצד הגרמני התייחסו בצורה שונה בתכלית לנופלים בשבי.הנחת היסוד היא שהחייל הגרמני במוטיבציה גבוהה ורק במקרה של אין ברירה ייכנעו."בניגוד לחיילים הסובייטים,החיילים הגרמנים לא נענשו אם נפלו בשבי ועוד מוסיף הכתב –"אלה שהצליחו לשרוד אפילו הועלו בדרגה"