רוּסתַווי (בגאורגית: რუსთავი) הינה עיר במחוז כארתלי תחתית שבגאורגיה. היא ממוקמת בדרום המדינה ומרוחקת כ-25 ק"מ דרום-מזרחית לבירה טביליסי. היא משתרעת על גדות נהר הקורה, ואוכלוסייתה מונה 117,300 תושבים[1] (הרביעית בגודלה בגאורגיה). העיר הינה במעמד מינהלתי של נפה נפרדת, כאשר מיקומה בפועל הוא בתוך נפת גרדבני.
מקור השם החל מהמאה ה-4 נזכרת רוסתווי במספר מקורות היסטוריים. על פי המקורות נבנתה במיקומה הנוכחי של העיר, על ידי המלך טרדטי, כנסייה. לאחר מכן בנה תעלה מנהר המטקווארי. מכאן גם שמה של העיר, כאשר "רו" פירושו בגאורגית תעלה, ומשמעות רוסתווי "שמקורו מהנהר".
היסטוריה על פי האגדה, שמובאת בספר דברי ימי גאורגיה, הכארתליס צחוברבה, בנתה אשתו של כרתלוס, לאחר מותו, "דֶדה-ציחֶה" ואת "בוסטן כלאכי" [2] ("עיר הנסיך").
על פי האמונה זוהי רוסתווי היא עיר הולדתו של המשורר הלאומי של גאורגיה, מחבר האפוס הלאומי של גאורגיה, עוטה עור הנמר, שותא רוסתוולי. המקור לאמונה זו הוא שמו, שותא רוסתוולי בגאורגית פירושו "שותא מרוסתווי". על פי מקור אחר, פירוש שם משפחתו: "בעל מצודת רוסתווי" (אחוזת רוסתווי) [3].
העיר הוקמה במקום כיוון שנמצאה על נתיב סחר אשר חיבר בין אירופה ואסיה. אלכסנדר מוקדון, שלא כבש את גאורגיה, עבר, בדרכו למזרח, במאה ה-4 לפנה"ס, עבר ליד מצודת רוסתווי.
בשנת 1071, נכבשה העיר, יחד עם טביליסי, על ידי הסלג'וקים, והעיר הושמה תחת שליטתו של האמיר מגנג'ה. בשנת 1115 נכבשה העיר על ידי גיאורגי צ'קונדידלי, ומצטרף למלך דוד הבנאי למערכה בטאו-קלארג'תי. בשנת 1265, לאחר הפלישה המונגולית לגאורגיה, בראשות הכובש מהורדת הזהב, ברק חאן (1205-1267), הוחרבה העיר לאפר, וכל תושביה נטבחו. חורבות אותה מצודה התכסו בחול במרוצת השנים. בשנת 1940 נתקבלה בהנהגת ברית המועצות החלטה לבנות מפעל מתכת ליד הבירה טביליסי, אולם מלחמת העולם השנייה מנעה את יישום התוכנית באותה עת. על חורבות העיר נבנה באפריל 1944 מפעל מתכת, שנתן את הדחיפה להתפתחותה של העיר כעיר תעשייתית. עד לשנת 1946 התגוררו ברוסתווי מעל ל-3,000 איש. ב-19 בינואר 1948 קיבלה רוסתווי מעמד של עיר. העיר התפתחה מבית של פועלים שעבדו בבית חרושת סמוך למתכות, אשר נבנה בשנים 1941-1950 לכריית עפרות ועיבוד מינרלים גולמיים של ברזל מהשכנה אזרבייג'ן. סטלין הביא פועלים מחלקים שונים של גאורגיה, במיוחד מהנפות הכפריות והדלות של מערב גאורגיה. רוסתווי הפכה למרכז מפתח תעשייתי לכל עבר הקווקז. התעשיות העיקריות הן טחינת ברזל ופלדה וייצור מוצרי פלדה וכימיקלים. שבויי מלחמה אשר נתפסו במלחמת העולם השנייה התגייסו לעצב ולבנות את "רוסתווי העתיקה". רוסתווי למעשה מחולקת לשתי חלקים: "רוסתווי העתיקה" ("דזווֶאלי רוסתווי") ו"רוסתווי החדשה" ("אחאלי רוסתווי"). רוסתווי העתיקה מאופיינת בסגנון אדריכלי סטליניסטי, כאשר רוסתווי החדשה נשלטת בערברב אינסופי של בתי דירות ובלוקים סובייטים מדכאים. לנפילת ברית המועצות בשנת 1991 הייתה השפעה הרסנית על רוסתווי, השפעה שהשתלבה עם קריסת כל הכלכלה הסובייטית, בה הייתה העיר תלויה. כיום, רוב המפעלים התעשייתיים נסגרו ו-65% מאוכלוסייתה מובטלת, עם כל התופעות הסוציאליות שאבטלה מביא: פשיעה, עוני ועוד. מאז אמצע שנות ה-90, שבה מנתה אוכלוסיית העיר כ-160,000 איש, הצטמקה האוכלוסייה, כאשר התושבים עוזבים כדי למצוא עבודה במקומות אחרים.
תרבות הפסטיבל של רוסתווי, המתקיים אחת לשנה נקרא "רוּסתַווכַּלַכּוֹבּה" ("რუსთავქალაქობა"). הוא נערך בהתאם למסורת הגאורגית, שבה נהוג לחגוג את יום השנה לייסודן של ערים ועיירות בפסטיבלים, מדי שנה בחודש אוקטובר. ביום הפסטיבל מתקיימים קונצרטים והופעות מחול עממי ברחובות העיר, דבר המושך גם תיירים.
כמו כן, מתקיים בעיר, מדי שנה, פסטיבל תיאטרון בשם "מסיכת הזהב" ("ოქროს ნიღაბი").