סטלין

מאימרותיו:

• הכוח האמיתי היחיד בעולם מצוי ברובה ארוך-קנה.
• חינוך הוא נשק שהשפעתו תלויה במי שמחזיק אותו בידיו ובמי שהוא מכוון עליו
• אם האופוזיציה מתפרקת מנשקה, הכל טוב ויפה. אם לא, אנחנו צריכים לעזור לה.
• כשנתלה את הקפיטליסטים הם ימכרו לנו את החבל שישמש אותנו
• אינך יכול לעשות מהפכה עם כפפות של משי
• מותו של יחיד הוא טרגדיה: מותם של רבים היא סטטיסטיקה.

קודמו ולדימיר לנין  ,יורשו גאורגי מלנקוב , תחילת כהונה 1924 ,סוף כהונה 1953

תאריך לידה 18 בדצמבר 1878,מקום לידה גורי שבגאורגיה ,תאריך פטירה 5 במרץ 1953

מקום קבורה חומת הקרמלין שבמוסקבה .

 סטלין ירש את לנין אחרי מותו ב-1924 והנהיג את המדינה עד סוף חייו.

היה מגדולי העריצים של המאה העשרים, והנהיג שלטון רודני אכזר, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים או חשודים כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה, קולקטיביזציה שהביאה למותם של מיליונים (הולודומור) ופולחן אישיות קיצוני.

סטלין,כשאר מנהיגי העולם, נמנע מהפעלת כוח צבאי נגד גרמניה הנאצית כשזו התבססה והתעצמה, וב-1939 אף חתם עמה על הסכם אי-התקפה שבמסגרתו חולקה מזרח אירופה בין שתי המעצמות. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות שנפתחה ב-1941, שסטלין הופתע ממנה, הנהיג את המדינה בנחישות עד לניצחון על הנאצים. בעקבות מלחמת העולם השנייה הפכה ברית המועצות לאחת משתי המעצמות המובילות בתקופת המלחמה הקרה.

סטלין, בשיטותיו האכזריות שהובילו למותם של מיליונים, זירז את המהפכה התעשייתית בברית המועצות, ואיפשר לה להפוך למעצמת-על.

נעוריו

סטלין כנער, 1894סטלין נולד בעיר גורי שבגאורגיה בשם יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי (גאורגית: იოსებბესარიონისძეჯუღაშვილი, יוֹסבּ בֶּסָריוֹניסדזֶה ג'וּר'אשווילי). אביו, וִיסָריוֹן ג'וגאשווילי, היה סנדלר כושל, שנולד בעיר גורי, למשפחה שהייתה ידועה בשורשיה המרדניים בגאורגיה. אמו, יקטרינה (קֶקֶה) גאלדזה, נולדה למעמד הצמיתים ועבדה למחייתה כעוזרת בית. בילדותו נהגה אמו לקרוא לו "סוֹסוֹ" (המקבילה הגאורגית ל"יוסי"). יוסיף היה הילד השלישי במשפחה, אך שני הבנים הראשונים מתו בינקותם כתוצאה ממחלות. לאחר הולדתו החליטה אמו לייעד אותו לכמורה, כאות תודה לאלוהים על כך שהילד שרד. אביו היה אלכוהוליסט שנהג להכות את יוסיף ואת אמו. פעם אחת הטיח האב את בנו על הרצפה וכתוצאה מהחבלה סבל יוסיף מהפרשות דם בשתן במשך מספר ימים. מצבו של האב השיכור התחיל להידרדר ואמו של יוסיף החלה להיאבק בו, עד אשר האב נאלץ לעזוב את הבית כתוצאה מהפגיעה במעמדו, שכן החברה בגאורגיה היא פטריארכלית. האב חזר פעם אחת לעיירה, אך לא הצליח להשיב את המעמד שהיה לו, ולאחר בריחה נוספת לא חזר עוד.

סטלין בהיותו בן 24בילדותו היה יוסיף ג'וגאשווילי ממנהיגיה של חבורת ילדים מהעיר התחתית, שהתחרו עם הילדים העשירים של העיר העילית. למרות כוחו הפיזי הדל, הצליח לאסוף סביבו חבורת בריונים שהיו לעושי דברו. מבין החבורה, היו לו שלושה חברים קרובים במיוחד שביצעו את פקודותיו. הוא המשיך לדאוג להם גם לאחר שעלה לשלטון.

משגדל למד יוסיף בבית ספר מקומי, הצליח לסיים במקום הראשון במחזור, ובשנת 1894 התקבל לסמינר לכמורה. בזמן לימודיו חווה כמה חוויות קשות, אשר העיקרית שבהן הייתה צפייה בהוצאה להורג. המוסר הדתי נראה לו זר וגרם לו לאי נוחות רבה. ההוצאה להורג ערערה עוד יותר את שלוותו בגלל הפגיעה בדיבר - "לא תרצח".

משפחתו

 סטלין נישא לשתי נשים ונולדו לו שלושה ילדים, וכמנהגם של מנהיגים בולשביקים הוא גם אימץ יתום של אחד מגיבורי המלחמה,[2] ואף נולד לו ילד מחוץ לנישואים.[3]

נישואיו הראשונים היו עם יקטרינה (קאטו) סבאנידזה, (1894-‎1907) אחותו של מהפכן בולשביקי שהיה מפורסם בגאורגיה. הם נישאו בשנת 1906, יקטרינה ילדה לו את הבן הבכור - יקוב ונפטרה משחפת בגיאורגיה. בשנת 1910 בהיותו בגלות בסיביר פגש באלמנה צעירה בשם קוזאקובה, וגר אצלה מספר חודשים, לזוג נולד ילד מחוץ לנישואין בשם קונסטאנטין קוזאקוב.

סטלין ונדיהבשנת 1919 נישא סטלין בשנית לנדיז'דה (נדיה) אללויבה (1901-‎1932). סטלין הכיר את נדיה בילדותה עוד בשנת 1911, בבית הוריה אשר סייעו לו בזמן הירדפו על ידי המשטר. סטלין אף התגורר בביתם זמן מה בשנת 1917. נדיה נמצאה ירויה בחדרה ב 9 בנובמבר 1932 בבוקר שלאחר חגיגות יום השנה החמישה עשר למהפכת אוקטובר בקרמלין. בפרסום הרשמי נטען שנפטרה ממחלה פתאומית, אך מקובל לחשוב שהיא שמה קץ לחייה.

דוגמא אישית לאומץ לב.

יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1907-‎1943), בנו הבכור של סטלין, למד הנדסת חשמל ונישא לרקדנית גרושה ממשפחת יהודית יוליה מלצר, והתגייס לצבא האדום, שם שירת כקצין תותחנים. ב-1941 בעת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה בקרב סמולנסק, נפל יקוב בשבי הגרמני והוחזק במחנה הריכוז זקסנהאוזן . הגרמנים הציעו להחליפו בפלדמרשל פרידריך פאולוס, אך סטלין סירב והוא מת בשבי.

סבטלנה אלילויבה (סבטלנה סטלין, 2011-1926), ביתה של נדיה, עבדה כמורה ומתורגמנית במוסקבה ולמדה היסטוריה של ארצות הברית ואנגלית. בסוף שנות ה-60 היגרה לארצות הברית, דבר שבאופן צפוי גרם למבוכה רבה בצמרת השלטון הסובייטי. סבטלנה שינתה את שמה ללנה פיטרס, כך שלא יקשרוה מיידית לאביה, וקיבלה אזרחות אמריקאית. היא הוסיפה להתגורר בויסקונסין עד לפטירתה בגיל 85.‏[4]

ואסילי יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1921-‎1962), היה בנו הצעיר של סטלין, אף הוא מאשתו נדיה. הוא למד בבית ספר לתעופה והתגייס לחיל האוויר הסובייטי. במלחמת העולם שירת כטייס והתקדם בסולם הדרגות. הוא הודח מתפקידו האחרון כמפקד חיל האוויר של אזור מוסקבה , בדרגת לויטננט-גנרל בעקבות תאונה אווירית בשנת 1952. הוא נעצר אחרי מות אביו באשמה שגילה סודות ביטחוניים ונידון לשמונה שנות מאסר. לאחר תקופת מאסר הוחזר למוסקבה אך לאחר מכן נעצר שוב והוגלה לקאזאן שם נפטר עקב אלכוהוליזם.

פעילותו של סטאלין טרם עליתו לשלטון

הפעילות המחתרתית ב-1899 גורש יוסיף מן הסמינר לאחר שלא התייצב למבחן, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בעיר בתומי שבדרום-מערב גאורגיה. סמוך לחג המולד של שנת 1899 הוא התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק במקום עבודתו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. הוא היה אחד המהפכנים היותר מוצלחים באזור והצליח להימנע ממאסרים רבים, תוך כדי הטעיית המשטרה החשאית (האוכרנה). באותה תקופה נהגו המהפכנים לאמץ שמות בדויים, ויוסיף בחר בשמו של גיבור ספרו של קזבגי "רוצח אב" - "קובה". השם ליווה אותו עד שנת 1913, בה שינה את השם הגאורגי בעל הצליל הזר לשם רוסי, "סטלין", שפירושו "איש הפלדה". סטלין הושפע מאוד באותה תקופה מחיבורו של לנין, "מה לעשות?", בו מתח לנין ביקורת חריפה על אי העשייה של הקומוניסטים והציע דרכי פעולה חדשות, שהעיקרית בהן הייתה שאין צורך להמתין עד הבשלתו ורקבונו של הקפיטליזם, כפי שדורשת התאוריה המרקסיסטית. לטענתו של לנין, עמה הסכים סטלין, ברוסיה ניתן לקצר את המסלול באמצעות הפיכה אלימה שיחוללו קומץ מהפכנים, המייצגים את האינטרסים של מעמד הפועלים. בהשפעת רעיונותיו של לנין, ארגן סטלין אז שורה של הפגנות אלימות, שבגדולה שבהן נהרגו 13 איש וכמה עשרות נפצעו‏[5]. מעצרו הראשון בא ב-5 באפריל 1902, ובעקבותיו הוגלה סטלין לסיביר.

בכלא קיבל סטלין מכתב מלנין. כפי שציין לאון טרוצקי, היה זה מכתב שרשרת שרשמה אשתו של לנין קרופסקאיה, עבור כל תומכיו בנוסח אחיד עם חתימה מצולמת של לנין. סטלין, שלא ידע זאת, חש התרוממות רוח אדירה, ובנובמבר 1903 ניסה לברוח מהמעצר אך נאלץ לחזור בגלל הקור והיעדר ביגוד חם. לבסוף הצליח לברוח ב-5 בינואר 1904, ומיד לאחר מכן חזר לגאורגיה והמשיך בפעילות מחתרתית. שנה אחר כך פרצה מהפכת 1905. סטלין, נמנע מלהשתתף הן בפעילות הפוליטית והן בקרבות הרחוב.

לאחר מכן, חזר סטלין לבאקו והסתנן למפעל לזיקוק תוצרי נפט והתחיל בפעילות מהפכנית בקרב הפועלים. הוא ארגן שביתות רבות וגרם לאי שקט רב. הוא הצליח להתחמק ממאסר של שנתיים ובתקופה זו התחתן עם יקטרינה (קאטו) סבאנידזה.

הוא הצליח לברוח שוב ולאחר פרק זמן נוסף נתפס, גורש שוב לסיביר, ונמלט שוב. הטקס חזר על עצמו מספר פעמים עד שנת 1917, כאשר התרחשה מהפכת פברואר, שלטון הצאר נפל וסטלין שוחרר סופית. לפי טענות שונות, הבריחות הקלות של סטלין, שהפך חבר בוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית משנת 1912, נבעו מכך שהיה סוכן כפול שפעל גם בשירות האוכרנה. לטענה אין הוכחות חד–משמעיות, כיוון שתיעוד המודיעים המשטרתיים נשרף בתחילת ההפיכה הקומוניסטית.

ממהפכת אוקטובר ועד מותו של לנין אחרי שחרורו מהכלא בזמן מהפכת פברואר 1917, מונה סטלין לעורך הביטאון הבולשביקי "פרבדה" תחת כותב המאמרים הראשי ושופר התעמולה הקומוניסטית לב קמנייב. סטלין לא בלט ושמר על פרופיל נמוך, ואף שיתף פעולה עם השמאל המתון על מנת להתקרב אל הסובייט פטרוגרד שהוקם ב-27 בפברואר והיה תחת שליטתם. באותה העת, הסובייטים היו בעלי כוח רב, וללא תמיכתם הייתה הממשלה הזמנית נופלת תוך מספר ימים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבנוסף לנציגי הפועלים, הסובייט כלל נציגים מהצבא. הנציג הבולט ביותר של הסובייט, קרנסקי, ממפלגת ה-SRקיבל מושב בין שרי הממשלה הזמנית. סטלין שיחק באותה עת משחק כפול: אף שניצב עם תובעי הפשרה וחלוקת השלטון עם השמאל המתון יותר, דאג להימנע מהתייצבות בחזית המאבק כדי שלא להתעמת עם לנין הגולה, שהתנגד לכך.

לאחר ימי יולי, בהם שימש סטלין בעיקר איש קשר בין פטרוגרד ולנין, לו דאג למקומות מסתור שונים, התחוללה הפיכה בולשביקית באוקטובר. תחת הנהגתו של לנין, ששב לרוסיה בחסותם ובמימונם של הגרמנים, נפלה פטרוגרד בידי הבולשביקים, וסטלין מונה לקומיסר פוליטי של הצבא האדום. בתפקיד זה נשלח להגן על העירצאריצין ולהבטיח אספקת תבואה ממנה במהלך מלחמת האזרחים הרוסית. העיר נקראה לאחר מכן על שמו, סטלינגרד.

הוא המשיך וקיבל על עצמו תפקידים ביצועיים ומינהליים שונים, ובמיוחד, כאמור, את תפקיד הקומיסר לענייני לאומים, עד שנתמנה ב-3 באפריל 1922 למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, תפקיד אותו הפך לבעל העוצמה הגדולה ביותר בברית המועצות. ריכוז זה של כוח בידיו היה לצנינים בעיניו של לנין, שלקה באותה עת בראשון מסדרה של מכות שבץ וכוחו לא עמד לו כדי לחסל את ידידו שהפך למתנגדו. צוואת לנין, המכילה ביקורת חריפה על סטלין, הועלמה ולא הובאה לידיעת הציבור, בין השאר משום שגם יריביו של סטלין להנהגה, ובראשם קמנייב, זינובייב ולאון טרוצקי זכו בה לקיתונות של ביקורת. בצוואה נכתב על סטלין: "סטלין הוא גס מדי וחסרון זה הוא ללא נשוא אצל אדם המכהן כמזכיר כללי. לכן, מציע אני לחברים, שימצאו דרך לסלק את סטלין מתפקיד זה וימנו תחתיו אדם אחר – סובלני, נאמן ומנומס יותר, שייתן את דעתו על צורכי החברים ויהיה פחות קפריזי."[6]

עלייתו לשלטון

סטלין לאחר מות לנין בשנת 1924, הוקם טריאומוירט של סטלין, קמנייב, וזינובייב, אשר התיימרו לייצג זרם מרכזי במפלגה אל מול לאון טרוצקי משמאל, ובוכרין מימין. בתקופה זו נטש סטלין את המדיניות הבולשביקית המסורתית של מהפכה בינלאומית לטובת מדיניות של "סוציאליזם בארץ אחת". בזאת מצא לו יריב משמעותי בטרוצקי, אשר האמין ב"מהפכה מתמדת" בינלאומית. קרוב לוודאי שסטלין היה מוצא סיבות למאבק כנגד טרוצקי גם אילו האחרון היה מחזיק בדעות זהות לשלו. ב-1928 ביסס סטלין את מעמדו כראשון בין שווים בהנהגת המפלגה, ושנה לאחר מכן הצליח להגלות את טרוצקי לטורקיה. ב-1929 הוא הצליח לדחוק לפינה גם את בוכרין ה"ימני", תוך שהוא מטיף לקולקטיביזציה ולתיעוש מהיר. כך הצליח לבסוף לבסס את שליטתו במפלגה ובברית המועצות. עם זאת, סטלין עדיין לא הרגיש, שמעמדו חזק מספיק כדי לצאת באופן גלוי כנגד גורמי האופוזיציה שנותרו בהנהגת המפלגה. לראייה, הוא עמד כנראה מאחרי רצח סרגיי קירוב, מזכיר המפלגה בלנינגרד, שהפופולריות שלו איימה על סטלין, בשנת 1934, אך מעולם לא הודה בכך, ואף עמד בראש טקס ההלוויה הממלכתי שנערך לקירוב.

המדיניות הכלכלית והקולקטיביזציה ערך מורחב – תוכנית החומש

בסוף שנות ה-20 החליט סטלין לבטל את ה"תוכנית הכלכלית החדשה" נא"פ שהנהיג לנין ואשר אפשרה יוזמה פרטית מצומצמת  הוא תיכנן תוכניות חומש נועדו להגדיל את היכולת התעשייתית של ברית המועצות, והתמקדו בעיקר בתעשייה הכבדה. הם נאכפו ביד ברזל על תושבי ברית המועצות, והגשמת יעדיהם עלתה במחיר חייהם של מיליוני בני אדם‏[7]. היו אלו תוכניות שאפתניות מאוד, שניסו לגרום לתיעוש מהיר של ברית המועצות על בסיס כלכלי רעוע. המהפכה התעשייתית ברוסיה החלה כבר במאה ה-19, אך לפני פרוץ המהפכה הבולשביקית היא עדיין פיגרה בהרבה אחרי מעצמות המערב. קצב התיעוש המהיר בתקופת שלטונו של סטלין הפך את ברית המועצות למעצמה תעשייתית, שיכלה להתחרות במדינות תעשייתיות מובילות באירופה, כמו גרמניה., ובכך נאלצו האיכרים לעבור לערים ולהפוך לפועלי תעשייה, כדי להאיץ את התיעוש של ברית המועצות.

משטרו של סטלין כפה על האיכרים קולקטיביזציה של החקלאות. התוכנית נועדה להחליף את החקלאות הכפרית המסורתית, שהתבססה על משקים קטנים, שהשתמשו באמצעים פרימיטיביים לעיבוד האדמה, בחקלאות ריכוזית, המאורגנת בחוות גדולות, קולחוזים או סובחוזים, המשתמשים באמצעים מודרניים, כדי שניתן יהיה לייצר מזון באופן יעיל יותר. בפועל גרמה התוכנית להרס מעמד האיכרים בעלי הרכוש (שכונו בשם "קולאקים"), ירידה דרסטית ברמת החיים של האוכלוסייה בברית המועצות בכלל והאוכלוסייה הכפריתבפרט, עד כדי גרימת רעב המוני, ולהתנגדות אלימה לשלטון הסובייטי בקרב האיכרים.

.

הקולקטיביזציה הכפויה גרמה לרעב המוני באזורים רבים והביאה למותם של מיליונים רבים‏[8] בשנים 1932 ו-1933, במיוחד באגן הוולגה התחתון באוקראינה (הולודומור). דובר אף על קניבליזם כתוצאה מן הרעב.‏[9]

– הטיהורים הגדולים

בשנות השלושים של המאה ה-20 השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שניים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מאות אלפי אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות"‏[10], ורבים חששו לחייהם ולחירותם.

סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב, ולבסוף לברנטי בריה.

משפטי ראווה -השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המבריק המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של מאות קצינים‏[11], עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.

מדיניות החוץעד פלישת גרמניה לברית המועצות במהלך שנות השלושים צפה סטלין מהצד בהתחמשותה ובהתעצמותה של גרמניה הנאצית תחת שלטונם של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית. עם זאת, עד אוגוסט 1939, ניהלה ברית המועצות מדיניות חוץ אנטי פשיסטית ואנטי נאצית. היא סיפקה סיוע ישיר ועקיף לרפובליקה הספרדית במהלך מלחמת האזרחים בספרד כנגד כוחותיו של פרנקו, שקיבלו סיוע מאיטליה וגרמניה הנאצית, וניסתה לגבש ברית צבאית עם מעצמות המערב, במאמץ לבלום את שאיפות ההתפשטות של היטלר (בין השאר, במהלך משבר הסודטים ב-1938). מצד שני, הוראת הקומינטרן למפלגה הקומוניסטית בגרמניה, שלא לפעול בשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במאבק כנגד הנאצים, סייעה לכיבוש השלטון בגרמניה על ידי המפלגה הנאצית.

 סטלין, עומד מימין, עם מולוטוב וריבנטרופ (חותם) במעמד החתימה על הסכם ריבנטרופ-מולוטובב-23 באוגוסט 1939, הגיע שר החוץ הגרמני יואכים ריבנטרופ לביקור במוסקבה, וחתם על "הסכם אי התקפה" (שנודע בשם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, במסגרתו הסכימו שני הצדדים לחלק ביניהם את אירופה המזרחית לאזורי השפעה. ההסכם סימן תפנית חדה במדיניות ברית המועצות כלפי גרמניה הנאצית. סטלין כרת ברית עם היטלר, שהיה עד אז הגרוע באויביו. הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הייתה חששו של סטלין, שלאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים,

.ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה בפלישה הגרמנית לפולין. ב-17 בחודש הצטרף הצבא האדום למלחמה נגד פולין ופלש לשטח פולין המזרחית. שני הצדדים נפגשו בקו שהוסכם עליו מראש, תוך שהם מחלקים את פולין ודנים את אוכלוסייתה לשנים של סבל ושיעבוד. בשנת 1943 גילו הנאצים ב"יער קאטין", ליד סמולנסק, קברים המוניים ובהם גופותיהם של יותר מ-22,000 קצינים פולנים, שנפלו בשבי הסובייטי במהלך הפלישה לפולין, ונרצחו בפקודת סטלין מאוחר יותר‏[12]. מכונת התעמולה הנאצית מיהרה לעשות שימוש בסיפור הטבח במטרה לגרום לקרע בין ברית המועצות לבעלות בריתה המערביות, ללא הצלחה יתרה. סטלין הכחיש בתוקף את מעורבות ברית המועצות בטבח, וברית המועצות טענה שהקצינים הפולנים נורו על ידי הנאצים עצמם ב-1941. לאחר שהאזור נכבש מחדש על ידי הצבא האדום, הקימו הסובייטים ועדת חקירה, כדי לאושש את גירסתם לגבי טבח יער קאטין. לאחר פירוק ברית המועצות הודו הרוסים , בפעם הראשונה, באחריותם לטבח, וכיום אין ספק שמדובר באחד מפשעי המלחמה הגדולים להם אחראי סטלין.

במלחמת העולם השנייה

סטלין, אטלי וטרומן בוועידת פוטסדאם בתחילת המלחמה לא נשמע קולו של סטלין למספר ימים, ואת ההודעה לציבור על פרוץ המלחמה נתן מולוטוב בנאום ברדיו. רק לאחר כשבועיים התעשת סטלין, וב-3 ביולי 1941, נשא נאום רדיופוני ידוע לעם הסובייטי, שיש המשווים אותו לנאום "דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל. הנאום נפתח בפנייה אישית וישירה, בלתי אופיינית לסטלין, לחיילים ולאזרחים הסובייטים: "חברים, אזרחים, אחים ואחיות, לוחמי הצבא והצי! אני דובר אליכם, חברי!", וביסס את מנהיגותו של סטלין, ואת מעמדו הציבורי כמושיע הלאומי. סטלין לא דיבר כמנהיג קומוניסטי, אלא כפטריוט רוסי, ממשיכם של המצביאים הידועים קוטוזוב וסובורוב, והציג את המלחמה כמלחמה פטריוטית של העם הרוסי כנגד פולש זר. בשלב זה, כאשר הכוחות הנאציים חדרו עמוק לשטח ברית המועצות והצבא הסובייטי ספג תבוסות נוראות, פולחן האישיות של סטלין, שהיה עד אז מוכתב מלמעלה ומלאכותי, הפך להיות אוטנטי. התחושה בקרב הציבור הסובייטי הייתה, שרק מנהיג חזק כמו סטלין, מסוגל להוציא את ברית המועצות מן המצב הנואש שאליו נקלעה.

עם זאת, המצב הצבאי המשיך להיות קשה, והכוחות הנאציים המשיכו בהתקדמותם. בראשית ספטמבר 1941 הטיל הצבא הגרמני מצור על העיר לנינגרד, ניתק אותה משאר חלקי ברית המועצות, ומנע העברת מזון וציוד לעיר, מה שגרם לרעב המוני שבו נספו מאות אלפי אנשים‏[13]. באוקראינה כותרו כוחות גדולים של הצבא האדום והושמדו. בראשית אוקטובר 1941 פתח הצבא הגרמני במתקפה על מוסקבה והגיע עד למרחק קצר מהעיר. ב-16 באוקטובר פרצה בהלה המונית במוסקבה, בעקבות שמועות על פריצת כוחות גרמניים לעיר. פקידים ממשלתיים ומקורבים לשלטון החלו להימלט ממוסקבה, והממשלה הסובייטית הועברה לעיר קויבישב, שממזרח למוסקבה. אך סטלין עצמו החליט להישאר במוסקבה, כדי להפגין את ביטחונו בכך שהעיר לא תיפול לידי הגרמנים, ותוך זמן קצר התייצבה החזית והתקדמות הצבא הגרמני הואטה ולאחר מכן נבלמה. מאות אלפים מתושבי מוסקבה גויסו למאמץ להקים ביצורים וטבעות הגנה מסביב לעיר ובתוכה, והפיקוד הסובייטי הזרים תגבורות חזקות לעזרת כוחות הצבא האדום במרחב מוסקבה. הדוגמה האישית שנתן סטלין, בסירובו לנטוש את מוסקבה, מילאה תפקיד חשוב בחיזוק כושר העמידה של תושבי מוסקבה וחיילי הצבא האדום שהגנו על העיר. ביום המהפכה (7 בנובמבר) בשנת 1941 נשא סטלין נאום, שזכה לכינוי נאום "רוסיה הקדושה" בתחנת הרכבת התחתית במוסקבה "מייקובסקי". לאחר מכן הוא סקר את המצעד, בו השתתפו אלפי חיילים וטנקים רבים, שחלקם הגיעו היישר מהחזית סביב מוסקבה, וחזרו ללחימה מיד לאחר מכן. בראשית דצמבר פתחו כוחות הצבא האדום באזור מוסקבה במתקפת נגד גדולה, הסבו מפלה קשה לקבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, ואילצו אותה לסגת מאות ק"מ מערבה. הניצחון הסובייטי בקרב מוסקבה היה התבוסה המשמעותית הראשונה שספג הוורמאכט במלחמה, והיווה נקודות מפנה חשובה במערכה הצבאית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.

למרות העוינות של מעצמות המערב כלפי סטלין וברית המועצות, הן נחפזו להתייצב לצד ברית המועצות מיד לאחר תחילת הפלישה הנאצית, וצרפו אותה למחנה בעלות הברית. וינסטון צ'רצ'יל נשא נאום בפרלמנט, בו אמר כי על אף שבמשך עשרים וחמש שנים לא היה מתנגד חריף ממנו לקומוניזם, הרי שכעת מדובר במלחמתו של העם הרוסי, עם האיכרים והפועלים, מול הצבא הנאצי הבא לשעבדם ולהשמידם. במלחמה זו חובתם של העמים הדמוקרטיים להתייצב לצד ברית המועצות ולסייע למלחמתה נגד התוקפנות הנאצית.‏[14] נאום זה סימן את ראשית הברית בין בריטניה לברית המועצות, שנמשכה עד לסוף המלחמה. בשנים 1941-1945 קיבלה ברית המועצות סיוע צבאי מאסיבי מהממלכה המאוחדת ומארצות הברית, שכלל סוגים שונים של ציוד צבאי, וכן חומרי גלם לתעשייה ומזון משומר, ומילא תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית.

נקודות המפנה העיקריות במערכה הצבאית בחזית המזרחית היו הניצחונות הסוביטיים בקרב סטלינגרד בחורף 1942/1943, ולאחר מכן בקרב קורסק בקיץ 1943. בשלב זה של המלחמה החל סטלין לחשוב קדימה על עיצוב מחדש של מפת אירופה שלאחר המלחמה. מטרתו הייתה לא רק לשחרר את שטחי ברית המועצות מידי הנאצים, אלא גם להשתלט על חלק גדול ככל האפשר מאירופה, כדי להפוך את ברית המועצות לכוח הדומיננטי ביבשת, ולמעצמה עולמית מובילה. במסגרת זו פלש הצבא הסובייטי למדינות הבלקן החל מקיץ 1944, והשתלט עליהן בזו אחר זו לאחר קרבות קשים כנגד צבאות מדינות הציר.

 תמונת הסיום של ועידת יאלטה: מימין לשמאל - סטלין, פרנקלין דלאנו רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל.לוועידת יאלטה, שנערכה בראשית 1945, שנועדה לדון בסדר העולמי החדש לאחר תום המלחמה, ובחלוקת אירופה וגרמניה בין מעצמות המערב וברית המועצות, הגיע סטלין בעמדת כוח. הצבא הסובייטי השתלט על רוב שטח פולין ומדינות הבלקן, והגיע למרחק קצר מבירת גרמניה, ברלין. בנוסף לכך, הממשל האמריקני היה מעוניין מאוד להשיג את הסכמת סטלין לכניסת ברית המועצות למלחמה כנגד יפן, במטרה להקל על הכנעת יפן, להביא לסיום המלחמה בזירה הפסיפית ולחסוך בנפגעים אמריקניים. למרות שקיימת טענה, לפיה מצבו הבריאותי של נשיא ארצות הברית,פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהגיע לוועידה כשהוא חולה ומותש, הקל על סטלין להשיג ממנו לגיטימציה להשתלטות ברית המועצות על אירופה המזרחית, נראה שלמעצמות המערב לא הייתה ברירה מעשית, אלא להכיר במציאות שנוצרה בשטחים, שנכבשו על ידי הצבא האדום. סטלין אמנם התחייב במהלך ועידת יאלטה לערוך בחירות דמוקרטיות בכל המדינות, שנכבשו על ידי צבאו במזרח אירופה, אך לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הבטחתו. עם סיום המלחמה שלטה ברית המועצות למעשה על כל מדינות אירופה המזרחית, הקימה משטרי בובות קומוניסטיים במזרח גרמניה, פולין, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ובולגריה, וסיפחה אותן למה שנודע אחר כך בשם "הגוש הסובייטי". צ'רצ'יל תיאר את המצב שנוצר באירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באומרו כי מסך ברזל ירד על אירופה.

חמור מכך היה יחסו של סטלין כלפי מיליוני החיילים הסוביטיים, שנפלו בשבי הנאצי בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית הסובייטית‏[15]. מאות אלפי שבויים, ששרדו את השבי הנאצי האכזרי, ושוחררו בתום המלחמה לא התקבלו בברכה, אלא בחשדות ובמעצרים. אנשים אלו נחשבו כבוגדים, ונחשדו בחוסר נאמנות לשלטון הסובייטי, ולכן חלקם נשלחו לאחר המלחמה ל"חינוך מחדש" במחנות עבודת הכפייה במזרח ברית המועצות. נאמן לגישה זו, סירב סטלין להצעות הנאצים לשחרר את בנו יקוב, שנפל בשבי הגרמני, בתמורה לשבויים גרמנים בכירים, והאחרון נרצח על ידי הנאצים בשבי.

ברית המועצות אמנם הפכה למעצמה עולמית בעקבות ניצחונה על גרמניה הנאצית, אך המחיר שהיא נדרשה לשלם עבור הניצחון במלחמה היה עצום. למעלה מ-30 מיליון חיילים ואזרחים סוביטיים נספו במהלך המלחמה, עשרות מיליונים סבלו מפציעה או נכות,

מבחינת יחסי החוץ הפכה רוסיה למעצמה, ובשנת 1949 ערכה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, שהיה יריית הפתיחה במלחמה הקרה.

מבחינה פנימית הציג עצמו סטלין כמנהיג המלחמתי הדגול, שהוליך את ברית המועצות להישג אדיר, הציל אותה מן הגרמנים וניצח במלחמה. הטרור הפנימי נמשך, אך לא הגיע לשיאים אליהם הגיע בשנות השלושים.

מותו

מותו של "שמש העמים" (כפי שכונה על ידי חסידיו) גרם לזעזוע רב בעולם הקומוניסטי. פולחן האישיות של סטלין הסתיים רק שנים אחדות לאחר מותו, בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה הוקעו פשעיו בידי ניקיטה חרושצ'וב ב"נאום הסודי". הפצת תוכן הנאום חוללה שבר וזעזוע בקרב הקומוניסטים בעולם.

לאחר מותו זכה סטלין להלוויה ממלכתית מפוארת. מאות אלפים הגיעו להיפרד מהרודן ששלח מיליוני אנשים אל מותם. עשרות ואולי אף מאות בני אדם נהרגו עקב הצפיפות הרבה באותו היום בבתי האיגודים המקצועיים‏[16]. לאחר כמה ימים הוצב ארונו על עגלה שנגררה על ידי סוסים לכיכר האדומה ושם נישאו הספדים לכבודו. בשנים הראשונות שלאחר מותו הייתה גופתו החנוטה של סטלין מוצבת לצד גופתו של לנין במאוזוליאום של לנין במוסקבה. אולם בצעד סמלי לאחר שניקיטה חרושצ'וב צבר מספיק כוח וכחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה שלו הוצאה גופתו של סטלין ב-31 באוקטובר 1961 בלילה ונקברה בקבר רגיל בבית הקברות של חומת הקרמלין, שמעליו הונחה מצבה עם פסל בדמותו. במהלך המבצע הקיפו אנשי משטרה את הכיכר האדומה כדי למנוע זעקה ציבורית. יושב ראש הק.ג.ב. באותה עת, אלכסנדר שלפין שעמד בראש המבצע, אמר בראיון כי הוא ממש פחד שסטלין יתעורר ויצעק "מה אתם עושים לי ארורים שכמותכם!". בנוסף הוא אמר כי חרושצ'וב היה חייב לעשות זאת על מנת לבסס את שלטונו שכן מיליונים עדיין העריצו את הרודן המנוח.

מורשתו ודעותיו ההיסטוריונים מאמינים כי מדיניותו של סטלין על כל מאפייניה - רציחות, רעב המוני, הגליות למזרח, מחנות עבודה כפויה ועוד - אחראית למיליוני קורבנות בנפש. המספר המדויק אינו ידוע, ונתונים רשמיים לא פורסמו על ידי ממשלת ברית המועצות בשנים שלאחר מותו. יש המעריכים את המספר בין שמונה לעשרים מיליון קורבנות, בהתבסס על מפקדי אוכלוסין שנערכו בשנים 1926 עד 1939. בהתבסס על כל זאת, היחס ההיסטורי המקובל אליו הוא כאל רודן אכזר ורוצח המונים. עם זאת, יש כאלה שרואים אותו עד היום כמנהיג דגול, ותמונתו מופיעה לעתים בהפגנות הן של מפלגות סטליניסטיות והן של לאומנים רוסים ברוסיה המודרנית.

לאחר מותו של סטלין התאבלו עליו גורמים רבים בשמאל הישראלי, ובעיתון מפ"ם "על המשמר" סוקרו חייו באהדה כולל פרסום מודעת אבל על מותו. רק לאחר שנחשפו פשעיו על ידי חרושצ'וב ב-1956, הסתייגו ממנו אותם גורמים.