יש אנשים שדרכם בחיים להרבות בסיכומים של העבר,הם סוגרים תוכניות לעתיד. הם מנסים לשלוט על החיים דבר שהוא בלתי אפשרי ולכן הם סופגים אכזבות ונכנסים למתח מיותר.
לעומתם- יש אנשים שזורמיםעם ההווה . ההווה שלהם פתוח ויצירתי,נקי ממתח ומדאגה,ההווה שלהם הוא זמן החיים החשוב ביותר. ההווה שלהם הוא זמן החיים החשוב ביותר .
הם משאירים פתח רחב להרפתקאות,לזרימה,לקבלת כל שינוי,כל הפתעה.
כמו ריקוד שצריך ליהנות ממנו ולא לכפות עליו שליטה נוקשה,כך גם החיים צריך להניח להם לזרום,לא להאיץ.
אפשר לנהל את החיים מזווית של רואה חשבון שעסוק בספירת מלאי ותיכנון יעדי השנים הבאות.
ומאידך אפשר לפתוח פתח רחב ולהמתין בסבלנות,לכל מה שיקרה דרך הפתח הרחב הזה יכנסו החוכמה והאהבה .ואולי גם הארה רוחנית.
שוב אנחנו בדרכים ניסים חיימוב
החלטתי כאן "גבירותי ורבותי" לפתח את המשפט ON THE ROAD AGAINהלקוח משיר קנטרי ידוע.
ובכן המחשבה הרווחת בקרב מטיילנו שבכל יציאה לטיול- היעד הוא העיקר ואליו שואפים להגיע ובמהירות האפשרית.
ברצוני להפריך תפיסה זו – שכן יש להתייחס לדרך אל היעד כיעד ולתת לה את מלו הכבוד הראוי לה.
כל בוקר כשאנו יוצאים ליעד חדש אנו חולפים על פני דרך חדשה ולא מוכרת הצופנת בתוכה עולם חדש וגילויים חדשים.
עלינו להפעיל את מלוא החושים ולחוות את החוויה הטוטאלית החבויה בדרכים.
בחולפנו על פני המרחבים אנו מפליגים בדמיוננו לעולמות קסומים ,לערעורים מתוקים,אנחנו מפקירים נפשנו לנפלאות הטבע המשתנה ממש מול עיננו.
בכל בוקר אנחנו שוב בדרכים הטומנים בחובם הרפתקה חוויתית חדשה וכמו שנאמר:
ON THE ROAD AGAIN
ובהשלכה לעולם האומנות: ישנה תיאוריה המדברת על הדרך החוויתית שבעשיה האומנותית:הדרך שבה יוצר האומן כלומר התהליך ולא התוצאה.תיאוריה זו מדברת על כך שחופש ההתבטאות הגבוה ביותר של האומן יתממש כאשר ידע כי בסוף התהליך ישליך את יצירתו לפח או לחילופין ינפץ את פיסלו.
כלומר ברגע שיתמקד בהנאה שביצירה ובתהליך יתמלא האומן בסיפוק עז ובסופו של דבר גם תוצאותיו הסופיות תהיינה טובות.
אז ידידי –אברך אתכם בברכת ON THE ROAD AGAIN וביחד נפליגה ונבלע את החוויה הקרובה הנקראת בדרכנו.