הסיגר

סיגרהינו צרור עלי טבק מיובשים ומגולגלים המשמש לעישון. מבנהו עגול וארוך, וצבעו חום. אופן עישונו של הסיגר שונה מכלי עישון אחרים כגון סיגריה ונרגילה, שכן המעשן מוצץ את הסיגר לתוך פיו, ולא שואף את העשן לריאותיו. קיימת נטייה להאמין כי עישון הסיגר נחשב פחות מסוכן מעישון הסיגריות, מאותה הסיבה שרוב מעשני הסיגר אינם שואפים את העשן לריאות. לעומת זאת גדלים הסיכויים לחלות בסרטן הגרון וחלל הפה.

הסיגרים שנחשבים לאיכותיים ביותר מיוצרים בקובה, אך קיימים סוגים איכותיים לא פחות שמיוצרים בניקרגואה, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית ועוד.

מקור שמו של הסיגר הוא מהמילה הספרדית Cigarro, הנגזרת מהמילה המקבילה בשפתם של בני המאיה לטבק - Siyar.

היסטוריה

קיימות עדויות עוד מהמאה ה-10 שתושביה המקוריים של יבשת אמריקה והאיים בים הקריבי עישנו סיגרים. העדות הראשונה לכך התגלתה באתר הארכאולוגי של בני המאיה ווחאקטון (Uaxactún) שבמחוז פטן בצפון גואטמלה. היה זה שרטוט על כלי קיבול מחרסינה המתאר אדם מעשן סיגר פרימיטיבי.

ב-12 באוקטובר 1492 עגנו שלוש ספינותיו של מגלה הארצות האיטלקי כריסטופר קולומבוס, ניניה, פינטה וסנטה מריה, על חוף האי סן סלבדור שבאיי הבהאמה של ימינו. ב-28 באוקטובר 1492 רשם כריסטופר קולומבוס ביומן המסע שלו כי התושבים המקומיים נוהגים לשרוף ולעשן את עליו של צמח מקומי. רודריגו דה חרס (Rodrigo de Xeres), קצין בדרגת סרן בספינתו של קולומבוס, ולואיס דה טורס (Luis de Torres), מתורגמן ממוצא יהודי שהתלווה לקולומבוס במסעותיו^[1], נחשבים לאירופים הראשונים שעישנו סיגר בצורתו המקורית. הם קיבלו את עלי הטבק כמתנה מהילידים באי. דה חרס הקפיד אפילו לעשן סיגרים באופן קבוע עד שובה של המשלחת בחזרה לספרד.

תושביה האינדיאנים של יבשת אמריקה נהגו לייבש את עלי צמח הטבק ולעטוף אותם בעליו של צמח מקומי אחר, לרוב תירס או דקל. הספרדים היו אלה שהחלו בייצור תעשייתי של סיגרים בצורה המוכרת לנו כיום.

במאה ה-19 עישון סיגרים היה נפוץ בהרבה מעישון סיגריות. תעשיית הסיגרים הייתה חשובה מאוד, והייתה מקור פרנסתם של עובדים רבים בטרם הפכו חלקים נכבדים מתהליך הייצור של סיגרים לממוכנים. קובה הובילה את תעשיית הסיגרים, כאשר איכרים קובניים רבים החלו לגדל טבק בשדותיהם לטובת תעשיית הסיגרים המתפתחת. עלייתו של פידל קסטרו לשלטון בקובה ב-1959, וכתוצאה מכך האמברגו שהטילה על המדינה ארצות הברית - צרכנית הסיגרים הגדולה בעולם - הבריחה יצרני סיגרים רבים מקובה לרפובליקה הדומיניקנית, להונדורס, למקסיקו ולמדינות נוספות באזור מפרץ מקסיקו. הם הביאו עמם את מיומנויותיהם ואת זרעיהם, והמשיכו את מסורת ייצור הסיגרים - תוך שהם מצליחים לספק את הביקוש הגדול של השוק האמריקני לסיגרים משובחים^[2].

למרות הקידמה הטכנולוגית, חברות סיגרים רבות - בעיקר בקובה - מעסיקות עדיין מגלגלי סיגרים מקצועיים המייצרים סיגרים ביד. חברות הסיגרים נוהגות לצרף לאריזות הסיגרים המיוצרים ביד את הכתובית Totalmente a mano("מיוצר לחלוטין על ידי אדם"), כאינדיקציה לאיכות וליוקרה.

הרכב הסיגר

שלושה סוגים של עלי טבק מרכיבים את הסיגר: עלים לעטיפה, עלים למילוי ועלים להדבקה.

עלי העטיף

העלים המיועדים לעטיפת הסיגר הם עלים גדולים יחסית ונלקחים בדרך כלל מחלקו החיצוני של הצמח. הם חשובים במיוחד לקביעת צבעו וטעמו של הסיגר. צבע העלה מצביע על אחוז השמן שהוא מכיל ועל תהליכי הייבוש שעבר. הסיגרים מסווגים לפי צבעי העלים העוטפים אותם, בגוונים שונים של חום. הגוון הבהיר ביותר (Claro) עוטף סיגרים חלשים יותר, בעלי טעם עדין ואחוז שמן נמוך. הגוון הכהה ביותר (Oscuro) אופייני לעלים בעלי אחוז שמן גבוה ועוטף סיגרים כבדים בעל טעם חזק ודומיננטי. להלן רשימת הגוונים מהבהיר ביותר לכהה ביותר:

• דאבל קלרו(Double Claro) - גוון חום ירקרק, מאפיין עלי טבק שנקטפו טרם הבשלתם. עלים אלו עוברים בדרך כלל תהליך ייבוש מהיר ומתאפיינים בעדינותם וחוסר השמנוניות שלהם. גוון העלים הזה פופולרי בקרב השוק האמריקאי וגדל לרב בקונטיקט (נקרא גם קנדלה).
• קלארו(Claro) - גוון חום בהיר צהבהב שדומה בציבעו לגוון קפה בחלב. מאפיין עלי טבק עדינים עד בינוניים.
• נטורל(Natural) - גוון חום בהיר המאפיין עלי טבק שגדלים בשמש חזקה.
• קולורדו קלרו(Colorado Claro) - גוון חום בהיר עד שזוף שמאפיין עלי טבק בעלי חוזק בינוני וגדל לרב ברפובליקה הדומיניקנית ובקובה.
• קולורדו(Colorado) - גוון חום כהה בתוספת אדמומיות קלה המאפיין עלי טבק מיושנים וגדל לרב בקובה ובהונדורס.
• קולורדו מדורו(Colorado Maduro) - גוון חום כהה בחוזק בינוני חזק המאפיין את עלי הטבק שלו בניחוחות ארומטיים ומתקתקות עדינה.
• מדורו(Maduro) - גוון חום כהה מאוד כמו צבעו של קפה שחור. צבע זה מאפיין עלי טבק בעלי תיבול ובדרך כלל מתאימים למעשני הסיגרים המסורתיים.
• אסקורו(Oscuro) - גוון כמעט שחור בעל ארומטיות חזקה ביותר כמעט נטול ניחוח. עלי טבק אלה היו פופולריים בעבר, כיום כמעט אין מייצרים אותם. כיום הגוון גדל בקובה, ניקרגואה, ברזיל, מקסיקו ולעתים רחוקות בקונטיקט.
• דו-גוון- ישנם בשוק המודרני סיגרים שעלה העטיף שלהם בנוי בצורה אלכסונית מכמה גוונים שונים כדי לצור טעם וארומה שונה ומגוונת.

ככלל, ככל שצבע הסיגר כהה יותר, כך הוא חזק יותר.

העדפות השווקים העקריים:

• השוק האמריקאי - מעדיף טעם עדין וקליל שלמעשה מפיק הדאבל קלרו.
• השוק הבריטי - מעדיף טעמים במקצת יותר חזקים מדאבל קלרו אך חלשים ממדורו.
• השוק הספרדי - מעדיף טעמים חזקי ארומה כגון מדורו ואסקורו.

עלי מילוי

העלים המיועדים למילוי הסיגר הם עלים דקים וקטנים יותר ונלקחים מחלקו הפנימי של צמח הטבק. יצרני הסיגרים משתמשים בתערובות שונות של עלים כדי ליצור טעם ייחודי - כל אחד בהתאם לחוזק הסיגר שהוא מבקש ליצור. חלק מהיצרנים משתמשים רק בחלקים ספציפיים של העלה, ולא בכולו. הדבר מאפשר בידוד של הארומה מטעמי לוואי והדגשת הטעם הדומיננטי.

• ליגרו- עלים הנמצאים בחלקו העליון של צמח הטבק, בעלי טעם חזק אשר אחראי עם הטעם הדומיננטי של הסיגר ויוצא ארומה חזקה במיוחד.
• סקו- עלים הנמצא בחלקו האמצעי של צמח הטבק, בעלי טעם עדין אשר אחראי לעידון הארומתיות ולניטרול קל של הארומה החזקה שעלה הליגרו מפיק.
• ואלדו- עלים הנמצאים החלקו התחתון של צמח הטבק אשר אחראיים בעיקר להבערת הסיגר.

עלי הדבקה

העלים המשמשים להדבקה הם עלים גמישים יותר מעלים אחרים ומשתלבים לכל אורכו של הסיגר כדי להדביק את העלים הממלאים לעלים העוטפים ולעצמם.

חלוקת הסיגר

ניתן לחלק את הסיגר לארבעה חלקים.

1. ראש או כיפה: ראש הסיגר נמצא בקצה הסיגר וברב הסיגרים האיכותיים הראש אטום עם עלי ההדבקה כדי לשמור על איכות הסיגר. יש לקטום את ראש הסיגר לפני העישון כדי לאפשר החדרת עשן לחלל הפה.

2. פילטר או בעברית מסנן: הפילטר נמצא מעל ראש הסיגר ותפקידו הוא לסנן את העשן הנשאף מרעלים שונים ולעדן את העשן כדי שלא יהיה מחניק. ברב הסיגרים אין פילטר, בדרך כלל רק סיגרים זולים מכילים פילטר. לעומת זאת ברב רובם של הסיגרים שאינם מכילים פילטר ישנו טבק דחוס שתפקידו להחליף את הפילטר. הסיבה להיעדרות הפילטר בסיגרים יקרים היא החשש לסינון הארומה והטעם של הטבק הנשרף.

3. גוף: גוף הסיגר הוא ריכוז של עלי הטבק השונים והוא מתחלק לשלושה חלקים.

• פואיד (Foid) - השליש הראשון של הסיגר שטעמו בדרך-כלל חלש בעל עדינות וארומתיות קלילה.
• דיוין (Divin) - השליש השני של הסיגר, בדרך-כלל בעל ארומה חזקה. בשלב זה של העישון הטעמים חזקים ומעניינים בשל העובדה שבדרך-כלל הקוטר הגדול ביותר של הסיגר נמצא בשליש השני.
• פורין (Purin) - השליש האחרון של גוף הסיגר לפני ההגעה לפילטר. בחלק זה של העישון הטעמים הם קצת חריפים.

4. בסיס או רגל: בסיס הסיגר הוא החלק האחרון בסיגר (מנגד לראש הסיגר) ואותו מבעירים.

חוזק הסיגר

חוזק הסיגר נקבע בעיקר לפי עלי המילוי אשר הסיגר מכיל, ככל שיכיל יותר עלי 'ליגרו' לעומת עלי 'סקו' יהיה הסיגר חזק יותר בטעמו ולהפך. גם עלי העטיף קובעים את חוזקו של הסיגר. ככל שעלי העטיף יהיו יותר שמנוניים כך גם חוזקם יהיה גבוה יותר ולהפך. אולם, החוזק של עלה העטיף אינו משמעותי כמו חוזק המילוי. סיגר שחוזקו יהיה חזק יותר יכיל כמות גדולה יותר של ניקוטין מכיוון שבסיגר זה תהיה כמות גדולה יותר של עלי ליגרו המכילים את אחוז הניקוטין הגבוה ביותר בצמח הטבק.

הערה: גודל הסיגר אינו קובע בהכרח את חוזקו.

דרגות החוזק:

• חלש (Mild)
• חלש-בינוני (Mild-medium)
• בינוני-חלש (Medium-mild)
• בינוני (Medium)
• בינוני-חזק (Medium-strong)
• חזק-בינוני (Strong-medium)
• חזק או גוף מלא (Strong or Full aroma)

צורות וגדלי סיגרים

את צורות הסיגרים ניתן לחלק ל-2 קבוצות שונות.

• סיגרים בעלי צורת פראחוס (Parejo)- סיגר שווה שוקיים מתחילת הראש על לבסיס.
• סיגרים בעלי צורת פיגוראדוס (Figuerados)- סיגר שאינו שווה שוקיים, כלומר כל מה שלא פראחוס.

פראחוס (Parejo)

• פראחוס (Parejo) - הוא למעשה סיגר שווה שוקיים מתחילת הראש על לבסיס (בעל גוף גלילי), למעשה סיגר זה הוא הסיגר הנמכר ביותר וכ-90% מהסיגרים המיוצרים הם מסוג פראחוס כנראה בשל נוחות היצור שלו ואיחסונו.

כמו כן לכל סיגר בצורת פראחוס גודל שונה ובשל הפופולריות המכריעה של סיגרים בעלי צורת פראחוס, עם השנים הומצאו שמות סיגרים שונים בשפה המקצועית כדי להבדיל בגדלי הסיגרים המגוונים. לכל סיגר ששמו קרוי על ידי השמות המיוצגים בטבלה הבאה אסור לחרוג ממידות המינימום המיוצגות להלן.

 פיגוראדוס (Figuerados)

דוגמה לצורות סיגרים.

כפי שנאמר סיגרים מסוג פיגוראדוס הינם סיגרם שאינם גליליים ושווקי שוקיים. במהלך המאה ה-19 סיגרים מצורת פיגוראדוס היו הפופולרים ביותר בשוק, עד לשנת 1930 כאשר שוק הסיגרים החל להפסיק לייצר צורות מסוג פיגוראדוס והחל לשווק ולמכור סיגרים מסוג פראחוס. כנראה הסיבה לתפנית השיווקית הזאת נבעה מהקושי ביצור סיגרים מסוג פיגוראדוס. אומנם לאחרונה החלה תחייה קטנה בשוק הסיגרים וחברות מסחריות החלו לייצר צורות סיגרים שהיו מקובלות במהלך המאה ה-19.

דוגמה יוצאת דופן לכך היא חברת הסיגרים קואבה (Cuaba) שמייצרת אך ורק סיגרים בצורת פרפקטו (צורה שהחלה לעורר עניין בקרב מעשני הסיגרים המנוסים).

בנוסף לכך חברות מסחריות שונות נוהגות לייצר סיגרים בצורת פיגוראדוס במהדורות מוגבלות לרגל אירועים מיוחדים כגון חגים או ציון להקמת המפעל. דוגמה לכך היא חברת הסיגרים קוהיבה (Cohiba) שמייצרת סיגרים בצורת טורפדו ופירמידה אך ורק לרגל אירועים שונים.

היתרון בסיגרים שצורתם היא פיגוראדוס הוא למעשה צורת הכיפה המתרחבת שמיועדת לקטימה, עקב זאת המעשן יכול לבחור את נקודת החיתוך של הכיפה וכך לאפשר לעשן להיכנס בכמות הרצויה.

אם המעשן קטם חלק קטן מדי, הוא יכול לקטום שנית חתך גדול יותר וכך לאפשר לעשן רב יותר להיכנס לפי בחירתו.

בנוסף לכך הקוטר בסיגרים שצורתם פיגוראדוס משתנה להבדיל מצורת פראחוס לכן כאשר מציינים קוטר לסיגר שצורתו פיגוראדוס הכוונה היא לחלק העבה ביותר שבסיגר שנמצא בהתאם לצורה.

סיגרים בעלי צורת פיגוראדוס:

• טורפדו (Torpedo) - למעשה סיגר טורפדו הוא כמו סיגר פראחוס מלבד הכיפה, שצורתה מחודדת, עקב צורת הכיפה המחודדת ניתן להסיק שבתחילת העישון כמות העשן הנכנס תהיה גדולה ותפחת עם המשך העישון.
• פירמידה (Pyramid) - סיגר ששמו למעשה מתאר את צורתו באופן מלא (צורת פירמידה), הוא למעשה מחודד בחלק הכיפה ומתרחב לכיוון הבסיס להבדיל מהטורפדו. סיגר זה הוא הנמכר ביותר בקרב הסיגרים מסוג פיגוראדוס.

מכיוון שהבסיס הוא החלק הרחב ניתן להסיק שבתחילת העישון כמות העשן הנכנס יהיה חזק ויפחת עם המשך העישון.

• צ'רוט/טוסקניון (Cheroot/Tuscanian) - צורה זו דומה מאוד לצורת הפירמידה (מתרחבת לכיוון הבסיס) אך ההבדל הוא שכיפת הסיגר אינה מחודדת אלא עגולה ובנוסף לכך הסיגר נוטה להיות קשה ובעל ארומה חזקה. למעשה הצורה הזו הייתה נורא פופולרית בקרב השוק האיטלקי במאה ה-19 כאשר הפיקו תערובות עם זני טבק ממדינת קנטאקי בארצות הברית עם זני טבק מקומיים. כיום צורה זו כמעט ולא מיוצרת היום אך בניגוד לכך היא נורא פופולרית בקרב השוק האמריקאי מבין צורות הפיגוראדוס.

הערה: כיום בשוק המודרני ישנו בלבול גדול בין צורת טורפדו, פירמידה וצ'ורט בשל המגוון הרחב.

לדוגמה - הסיגר Cohiba Piramides LE 2006של חברת קוהיבה נקרא פירמידה אך למעשה הוא טורפדו. דוגמה נוספת הוא סיגר של חברת דוידוף אשר נקרא Special Tכשלמעשה ה- Tהוא קיצור לטורפדו (Torpedo), אך בניגוד לשמו צורתו האמיתית היא למעשה צורת צ'רוט.

• פרפקטו (Perfecto) - סיגר שכיפתו וגם בסיסו דקים לעומת האמצע שהוא עבה יותר, צורה זו קשה למדי להכנה ולמעשה הייתה הצורה המקורית של הסיגרים הראשונים שהאינדיאנים הכינו.

מכיוון שבסיס וכיפת הסיגר דקים ניתן להסיק שבתחילת העישון כמות העשן תהיה פחותה, באמצע כמות העשן תהיה הגדולה ביותר ולקראת סוף העישון תהיה כמות העשן שוב פחותה.

• פראזדנט/דיאדמאס (Presidenie/Diadema) - כיפת סיגר הפראזדנט למעשה עבה במקצת ולאחר מכן שוב נהיית דקה באמצע ובסופו של דבר בסיס הסיגר חוזר להיות דק. סיגר זה מתאפיין בגודלו הרב יחסית. צורה זו כמעט ולא מיוצרת כיום.
• קולבראס (Culebras) - שלושה סיגרים בדרך-כלל דקים ומחודדים שמגולגלים כמו צמה קלועה ומחוברים בקשירה. את הסיגרים הללו נהגו לעשן מגלגלי הסיגרים בקובה וכיום הם נדירים ביותר. ישנם אנשים החושבים שאת הקולבראס מעשנים ביחד, אך הדבר לא נכון. מפרידים את הקשירה שמחברת אותם ומעשנים כל סיגר בנפרד, לאחר שהסיגר שוחרר מהקשירה הוא נראה כמו נחש מפותל לכן קיבל סיגר זה את השם קולבראס (נחש בספרדית). שם נוסף שאימצו לסיגר זה הוא 'לוס טרס אמיגוס' שבתרגום לעברית הכוונה היא ל 'שלושת החברים', מכיוון שסיגר זה מתאים לעישון של 3 אנשים.

איכות הסיגר

איכות הסיגר נקבעת לפי קריטריונים רבים המוצגים להלן.

• אופן הכנת הסיגר- כאשר סיגר מוכן בצורה תעשייתית הוא מאבד מאיכותו בשל המגע עם המכונות ואיבוד הארומה, לכן סיגר שהוכן באופן ידני איכותי יותר ובדרך-כלל יקר יותר.
• איכות הטבק- ישנם זני טבק שונים שאיכותם נבדלת זו מזו בנוסף לכך תנאי גידול שונים משפיעים על בריאותו של הטבק ואיכותו הסופית. צמחי הטבק אשר גדלים בקובה נחשבים לצימחי הטבק האיכותיים ביותר בגלל תנאי הגידול הטובים שנובעים ממיקומה הגאוגראפי של קובה.
• קוטר הסיגר- קוטר הסיגר משפיע על כמות העשן הנכנס לפה בכל שאיפה, וככל שקוטר הסיגר יהיה גדול יותר כמות העשן הנכנסת תהיה גדולה וכן הארומה תהיה יותר חזקה ומורגשת. הקוטר מציין את החלק העבה ביותר בסיגר שנמצא בדרך-כלל באמצע. נתון זה חשוב במיוחד כשמדובר לדוגמה בסיגר שצורתו היא 'פרקפקטו' שקוטרו נוטה להשתנות במהירות ושיא גודלו הוא באמצע להבדיל מצורת 'פראחוס' שקוטרה נשאר קבוע. שיא ארומת הסיגר מורגשת מן הסתם ברב המקרים בשליש השני (דיוין) של גוף הסיגר בעת עישונו.
• אכסון הסיגר- אופן איכסון הסיגר עד לקניית הצרכן משפיע על איכות הסיגר הסופית. אם הסיגר יאוכסן ביומרדור או מקרר סיגרים כך איכותו תשמר לאורך זמן רב יותר. כדי לבדוק אם הסיגר אוכסן בצורה טובה יש ללחוץ עליו קלות, בעת הלחיצה הוא יהיה גמיש ולאחר מכן הוא יחזור לצורתו המקורית. אם הסיגר גמיש יותר מידי ומתקשה לחזור לצורתו המקורית ניתן להסיק שהוא ספג יותר מידי לחות. אם הסיגר כלל לא גמיש ניתן להסיק שהוא התייבש.
• אופן החיתוך- יש לוודא שהחיתוך ישר ונקי שכן לא יווצרו פערים ברמת הסינון של העשן הנכנס לפה ויווצרו טעמים שונים במקום טעם אחיד במקרה של חיתוך עקום. או חתיכות טבק מתפוררות במקרה של חיתוך לא חלק וחד. לכן מומלץ לחתוך סיגרים בגיליוטינה מקצועית.
• אופן ההדלקה- כדי לא לפגום בטעמו של הסיגר ממולץ לא להשתמש בחומרי דלקה המעבירים טעם לוואי הנוטה לעבור עם האש כמו מצתים על בסיס דלק נוזלי. רצוי להדליק את הסיגר עם גפרורים או מצתים על בסיס גז.

ציוד נלווה

להבדל מסיגריות רגילות, טבק לעישון, מקטרת וטבק נרגילה סיגר הוא מוצר טבק יקר שיש לשמור על איכותו ועל כן נבנה הציוד הנלווה להלן.

איחסון

יומידור: יומידור הוא קופסה מיוחדת המיועדת לשמירת הסיגרים בתנאים מתאימים, בדרך-כלל כדי לשמור על איכותו של סיגר לאורך זמן יש לאכסן אותו במקום מוצל עם לחות מתאימה איוורור וטמפרטורה נמוכה יחסית. כמעט כל יומידור מכיל 25 סיגרים או 50. לסיגרים הנקנים ביחידות יש בדרך-כלל קופסה האוטמת אותם (קופסת מתכת (לרוב מאלומיניום) או זכוכית) השומרת על איכותם. הסיגרים היקרים יותר מכילים מסביב לקופסה פיסת עץ סידר דקיקה הנקראת "טיוב" העוטפת את הסיגר ושומרת על איכותו בצורה יעילה יותר, מונעת לחות גבוהה או נמוכה מידי ואת נדידת הטעם של המתכת אל הסיגר.

בדרך-כלל לא מומלץ לשמור סיגרים מסוגים שונים באותו יומידור כדי לא לגרום לנדידת טעמים או ריחות.

נרתיקי סיגרים: תפקיד נרתיקי הסיגרים הוא לשמור על איכות הסיגר בעת יציאתו מהיומידור אל החלל הפתוח, כמובן שנרתיק סיגרים אינו שומר על איכות הסיגר כמו היומידור אך הוא שומר על איכות הסיגר בעת יציאתו אל הרחוב. נרתיק סיגרים רגיל מכיל מקום ל 2 עד 4 סיגרים.

מקררי סיגרים: מקרר סיגרים הוא מעין יומידור המסוגל להכיל קיבולת גדולה יותר של סיגרים. בנוסף לכך הוא משוכלל יותר ועובד על חשמל. כל סיגר דורש תנאי שמירה מסוימים המשתנים בהתאם לסוג הטבק, לעלה העטיף וכו'. מקרר הסיגרים הוא המצאה חדשה יחסית שנועדה להתאים את הלחות הנדרשת, הטמפרטורה, רמת האיוורור ותנאי הצל הנדרשים לכל סיגר בהתאם לסוגו על ידי מערכות חשמליות מתוחכמת יותר שניתנות לשינוי בהתאם לסוג הסיגר. באופן כללי התנאים האידאלים לאיכסון סיגר הם בטמפרטורה של כ- 20 מעלות צלזיוס ו- 70% לחות.

קוצצי סיגרים

כמו כן אטימות המוצר שומרת על איכותו, ולכן בדרך-כלל סיגרים (להבדיל ממוצרי טבק אחרים) אטומים היטב בשל היוקרתיות שלהם. כדי להתחיל לעשן יש להשתמש בקוצץ/מחורר הסיגרים ולקטום/לחורר את כיפת הסיגר שלמעשה היא החלק שממנו שואפים את העשן.

• הערה: לא כל הסיגרים אטומים, ישנם סיגרים (בדרך-כלל זולים) שמגיעים פתוחים ללא כל צורך בחתך עם קוצץ, גיליוטינה, מספריים או מחורר פאנץ'.

קוצץ גיליוטינה: קוצץ גיליוטינה הוא הקוצץ הנפוץ ביותר בקרב מעשני הסיגרים, ולמעשה הוא בנוי מלהב בודד או כפול (בדרך-כלל כפול). הקציצה מתבצעת על ידי הכנסת חלק קטן מאוד של 'זנב הסיגר' לתוך טבעת הקוצץ ותוך כדי לחיצה מהירה וישרה יש לחתוך את החלק האחורי של הסיגר אשר מיועד לשאיפת הטבק השרוף. כמו כן יש לוודא שהקוצץ חד מספיק והחיתוך הוא ישר ולא תלול כדי שלא יווצרו פערים ברמת הסינון של העשן הנכנס לפה ויווצרו טעמים שונים במקום טעם אחיד כתוצאה מחיתוך עקום. במקרה של חיתוך סיגר עם להב לא חד יכולות להיווצר חתיכות טבק מתפוררות שיהרסו את מהלך העישון לכן מומלץ לבדוק את חדות הלהב.

בנוסף לכך ישנו קוצץ גיליוטינה שולחני אשר קוצץ את הסיגר כמו קוצץ גיליוטינה ידני רגיל אך ההבדל היחיד הוא שבדרך-כלל להב קוצץ הגיליוטינה השולחני חד וישר יותר, מה שיוצר חיתוך נקי וישר ללא תלילות. בנוסף לכך אופן ביצוע החתך של הסיגר נוח וטוב יותר בשל העובדה שהחתך נעשה על ידי קוצץ שולחני יציב שלא יכול לזוז ממקומו.

ביצוע החיתוך מתבצע על ידי הורדת ידית הלב ביד אחת בלבד להבדיל מקוצץ הגיליוטינה הידני שביצוע החתך מתבצע ב-2 ידיים (יד אחת מחזיקה את הסיגר והיד השנייה קוצצת אותו) באופן פחות יציב שיכול לגרום לטעויות בחיתוך.

לעומת זאת ישנם קוצצי גיליוטינה שולחניים שאינם כוללים משטח המיועד להנחת או להחזקת הסיגר והחיתוך צריך להתבצע ב-2 ידיים. אך עדיין החדות והצורה הישרה של הלהב הופכות את החיתוך לטוב יותר.

החיתוך בקוצץ גיליוטינה שולחני מיועד בדרך-כלל לסיגרים יקרים אך גם חיתוכם של סיגרים סבירים וזולים יטיב עימם.

קוצץ V: קוצץ Vהוא למעשה מעין חור שיוצא ממנו להב חיצוני (מה שיוצר למעשה את הצורה של האות V) שמכוסה בידית המונעת פציעות. הקטימה נעשית על ידי הכנסת זנב הסיגר לחור והזזת הידית.

קוצץ מספריים: קוצץ מספריים הוא למעשה מעיין מספריים קטנות המיועדות לקיטום סיגרים. קוצץ זה מיועד לחובבי סיגרים והחיתוך שלו אינו כל כך ישר וחלק. בדרך-כלל הקוצץ מיועד לחיתוך סיגרים שאיכותם סבירה ומטה.

מחורר סיגרים (פאנץ'): למעשה פאנץ' הוא מחורר את הסיגר באופן נקודתי במקום לקצוץ אותו, הוא מיועד לאנשים שאוהבים לרכז את העשן הנפלט לפיהם בנקודה מסוימת ולא לפזר את העשן לכל עברי הפה כמו אפקט השאיפה שהקוצץ הרגיל עושה. המחורר גם מיועד לסיגרים שקוטרם גדול והחתך על ידי קוצץ Vעלול לפגום בעלה העטיף.

 סיגר בתרבות

הסיגר נתפש בתרבות המערבית ככלי עישון לבני המעמד הגבוה. במדינות מסוימות נהוג לעשן סיגרים לרגל מאורעות משמחים, כגון הולדת בן או בת, סיום לימודים אקדמיים, חתימת עסקה מוצלחת וכיוצא בזאת. בתרבויות אחרות הסיגר מסמל מזל טוב. יש הנוהגים לשאת עמם סיגר לכל מקום.

נשיאה ה-18 של ארצות הברית, יוליסס סימפסון גרנט, נהג לעשן סיגרים במהלך חייו. בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית התפרסמה תמונתו של גרנט, שאז כיהן כגנרל, כאשר סיגר בידו. מספרים כי גרנט עישן למעלה מ-10,000 סיגרים במהלך כחמש שנים. כמות הסיגרים הגדולה שנהג לעשן גרמה בסופו של דבר להפתחות של סרטן בגרונו. הוא נפטר ב-1885 מסרטן הלוע, בגיל 63 בלבד.

גם אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, נהג לעשן סיגרים במשך רוב חייו הבוגרים. בשנת 1923 התגלה בפיו סרטן. הוא עבר טיפולים רבים, אך המשיך לעשן למעלה מ-10 סיגרים מדי יום ביומו. ב-1939 ביקש מרופאו האישי לבצע בו המתת חסד, והוא מת בספטמבר אותה שנה ממנת יתר של מורפיום. אחת מאימרותיו הידועות היו "לפעמים, סיגר הוא רק סיגר", במובן שסיגר אינו חייב להיות בהכרח סימן פאלי.

מדינאים רבים נוספים נצפים לעתים מעשנים סיגרים. המפורסם מכולם היה ראש ממשלת בריטניה לשעבר, סר וינסטון צ'רצ'יל. אומרים שרק לעתים רחוקות נצפה ללא סיגר בוער בידו או בין שפתיו. למרות שהעישון הזיק לבריאותו, צ'רצ'יל זכה להאריך ימים עד גיל 91. אחת מהמידות בהם נהוג למדוד גודל של סיגר נקראת על שמו של צ'רצ'יל. בין המדינאים הנוספים שנוהגים או נהגו לעשן סיגרים נמנים גם ארנסטו צ'ה גווארה, בנימין נתניהו, ביל קלינטון, סדאם חוסיין וכמובן שליט קובה, פידל קסטרו.

.