היסטוריה של לאוס

ההיסטוריה של לאוסמתחילה מהקמת הממלכה של לאן סאנג (פרושו=מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום באמצע המאה ה 14. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס והמחוז סטאנג טרנג שנמצא בקמבודיה. בתקופת ממלכה זו התפתח הבודהיזם מזרם הטאראבדה ואומץ כדת המדינה..

במאה ה־17, ממלכת לאן סאנג התחילה להתדרדר בגלל מאבקים ומריבות עם שכניהם. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שכיום הוא לאוס. האזור חולק לממלכות שמרכזן היה בלואנג פראבאנג בצפון, ויינטיאן במרכז וצ'מפאסק בדרום.הסיאמים אף דיכאו מרד שהנהיג הנסיך צ'או אנו.

 בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. זמן קצר לאחר שהשתלטו הצרפתים על אנאם ועל טונקין (וויטנאם של היום) הם אילצו את סיאם בגישה דיפלומטית וכוחנית לוותר על כל השטח שממזרח למקונג,וכך נולדה לאוס.

הצרפתים לא ייעדו ללאוס תפקיד מוגדר,הם באו והתנהגו כקולוניאליסטים לכל דבר הם טיפחו לעצמם אורח חיים של כאלה שבאו לכאן מארצות הציוויליזציה והתנשאו מעל האוכלוסייה (הפרימיטיבית) הם גם  עודדו את ייצוא האופיום.תהליך היווצרותה של הלאומיות בלאוס היא איטי בגלל הרכבה האתני המגוון ובשל ההיסטוריה הקצרה שלהם כמדינת לאום.התנועה הלאומית הראשונה הייתה לאו איסארה (לאו החופשית)

בזמן מלחמת העולם השנייה, היפנים כבשו את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג, שוכנע להכריז עצמאות מצרפת ב־1945, קצת לפני כניעתה של יפן. בתקופה זו גברו הרגשות הלאומיים. בספטמבר 1945, ויינטיאן וצ'מפאסק התאחדו עם לואנג פראבאנג כדי ליצור ממשלה עצמאית תחת דגלה של לאוס החופשית. אולם האיחוד לא החזיק זמן רב. בתחילת 1946, כוחות צרפתיים כבשו מחדש את המדינה והעניקו אוטונומיה מוגבלת בלאוס באמצעות בחירה של אספת המצביעים.

בזמן מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בוייטנאם, הנסיך סופהנובונג יסד את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו (אדמות לאוס) שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לוייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954. בחירות נעשו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות. וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.

הממשלה הנייטרלית, בראשה עמד סוואנה פוהומה, לא הצליחה להחזיק מעמד. כוחות ימין ברשות הגנרל פוהמי נוסאוון דחקה החוצה את הממשלה הנייטרלית מעמדת כוח באותה שנה. כתוצאה מכך, הנייטרלים חברו אל המורדים הקומוניסטים וקיבלו תמיכה מברית המועצות. משטרו הימני של פוהמי נוסאוון קיבל תמיכה מארצות הברית.

ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה ב־1962-1961, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. מיד לאחר שהושגה הסכמה בינ"ל, האשימו הצדדים אחד את השני בהפרת תנאי ההסכם, ובתמיכת המעצמות משני הצדדים, מלחמת האזרחים עמדה להתחדש.

למרות שהמדינה ניסתה להיות ניטרלית, נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית שהולכת וגוברת במדינה גוררת את לאוס למלחמת הודו-סין השנייה (1975-1954) מצד אחד הצפון וויטנאמים המעבירים אספקה ונשק לדרום דרך נתיב הו צ'י מין ומצד שני האמריקאים שמנסים באמצעות הפצצות מהאוויר למנוע מעבר של הצפון וויטנאמים דרומה.. במשך קרוב לעשור, לאוס סומנה כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה להשמיד את דרך הו צ'י מין, שעברה במזרח לאוס. בנוסף, מטוסי קרב אמריקאים הונחו להטיל את שארית פצצותיהם בשטח לאוס בעת חזרתם לבסיסיהם, בשל הדלק הרב שבוזבז בעת נשיאתם.

ב־1972, המפלגה הקומוניסטית שינתה את שמה למפלגת הלאו המהפכנית (LPRP). זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מוייטנאם, הסכם ויינטיאן (1973), בין מפלגת הלאו המהפכנית לבין הממשלה, הביא להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRPבקואליציה החדשה.

המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הידרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי הניצחון הקומוניסטי הזה, פאת'ט לאו נכנסו לויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975, המלך ויתר על כס המלוכה במונרכיה החוקתית והרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס נוסדה.

הממשלה הקומוניסטית החדשה שהונהגה על ידי קייסון פומביאהן אכפה את ריכוז ההחלטות הכלכליות והטילה משטר שכלל שליטה על התקשורת ומעצר של חברים רבים בממשלה הקודמת ובצבא במחנות "חינוך מחדש". המדיניות הקשוחה והחמרה בתנאים הכלכליים, יחד עם מאמציה של הממשלה לאכוף שליטה פוליטית, גרמה להגירה המונית. כעשרה אחוזים מאוכלוסיית הלאו חיפשה מקלט אחרי 1975. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.

ב 2004 העלתה ארה"ב את קשריה עם לאוס למעמד של "יחסי מסחר רגילים" ובכך נסתם הגולל על החרם בכלכלי שנמשך מ 1975 .אך במקביל עומדת סין מאחורי הקלעים ומשפיע באופן חד על הכלכלה של לאוס התלויה בה כמעט באופן מוחלט הן בהקמת תשתיות, סכרים למטרת הפקת אנרגיה חשמלית ועוד ועוד מיזמים סיניים.