אריסטו איליאדה אודיסאה

:אריסטו (384 לפני הספירה – 322 לפני הספירה) פילוסוף ומדען יווני, היה תלמידו של אפלטון. הומרוס הוא המשורר של שתי היצירות הגדולות: האיליאדה והאודיסיאה. האיליאדה: סיפור שבועות בודדים מתוך מלחמה של 10 שנים. אודיסאוס: סיפור שובו (נסטוס, ביוונית) של אודיסאוס לביתו, תוך הכללת סיפור שיבה נוספים

מאת:

bhxho jhhnuc

:אריסטו (384 לפני הספירה – 322 לפני הספירה) פילוסוף ומדען יווני, היה תלמידו של אפלטון.

* "הבסיס למדינה דמוקרטית הוא חירות."

* "אנו עושים מלחמה כדי שנוכל לחיות בשלום."

* "ידידות אמת פרושה נפש אחת בשני גופים."

* "האושר תלוי בנו."

* "תענוג בעבודה עושה אותה מושלמת."

* "חשוֹב כמו בן אדם חכם, דבר כמו בן אדם פשוט."

* "היופי הוא מכתב ההמלצה הטוב ביותר."

* "האמיץ מכונה פזיז בפני הפחדן."

* "כל אחד יכול להתרגז - אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה - אין זה דבר קל כלל ועיקר."

* "אומץ לבו של הגבר מתבטא בכושרו לתת פקודות; של האישה בציות"

* "הסימן היחיד לדעת מושלמת הוא הכושר ללמדה"

* "כל עבודה בשָכָר משחיתה את הנשמה."

* "החינוך הוא הצידה הטובה ביותר לעת זִקנה."

* "בזירת חייהם של בני אנוש התמורה ניתנת לאלה המוכיחים את מידותיהם הטובות."

* "למדתי מן הפילוסופיה לעשות ללא פקודה מה שאחרים עושים מפחד החוקים."

* "האדם הוא חיה שכלתנית."

* "מי שחפץ בהנאה בלתי תלויה, יחפש אותה בפילוסופיה; כי כל ההנאות האחרות זקוקות לעזרתם של בני אדם."

* "המאושר באדם הוא מי שחי ברווחה, ועוסק בהגות, בחוכמה ובמחקר."

* "האדם מטבעו הוא חיה חברתית."

* "מטבע כל אדם לשאוף לדעת."

* "לעשות חסד הוא סימן לעליונות; ולקבל חסד הוא סימן לכפיפות."

* "ביישנות הינה קישוט לצעיר ובושה לזקן."

* "העיניים הם מקום מושבה של הבושה."

* "אין גאון אמיתי ללא תערובת של שיגעון."

* "כל הגאונים הם לרוב מלנכוליים."

* "כל אדם אוהב את מה שרכש בצער ובייסורים, לכן אוהבות האמהות את ילדיהן באהבת-יתר, למעלה מן האבות, כי יודעות הן צער ההריון והלידה"

* "חנפן הוא אדם הנחות ממך או מעמיד פנים להיות כזה"

* "פחד הוא כאב הנגרם מתוך ציפיה לרע"

* "התקווה היא חלומם של האנשים הערים"

* "ראשית מחקר - פליאה"

* "יש פינות כסילות אפילו במוחו של חכם מופלג"

* "שורשי החינוך מרים - אך הפרי מתוק"

* "היופי הוא מכתב ההמלצה הטוב ביותר"

* "אושרו האמיתי של אדם תלוי בהפעלה חסרת מעצורים של כשרונותיו"

* "כל מה שצריך ללמוד לעשות, לומדים תוך כדי עשייה"

* "אומנם נכון הדבר שאנשים הם כפי שהם בגלל תכונות אופיים, אבל הם מאושרים או אומללים בגלל פעולותיהם"

* "יתרון הלמדן על עם הארץ כיתרון החי על המת"

*"יאה וגם צריך להרוס אפילו את הקרוב לליבנו כדי להציל את האמת" (המידות חלק א' פרק ו' תרגום ח"י רות) <ref>מכאן האימרה amicus Plato, amicior veritas= אהוב עלי אפלטון אך אהובה יותר האמת.</ref>

*"במשחקים האוליפיים אין מקבלים את העטרה היפים או החזקים ביותר אלא המתחרים (כי מהם המנצחים). כך גם בדברים הנאים והטובים של החיים: הזוכים בהם, ובצדק, הריהם עושי המעשים" (המידות חלק א' פרק ח' תרגום ח"י רות)

*"מי שאינו שמח על מעשים נאים אינו אפילו אדם טוב, כי לא יקרא אדם צדיק אם אינו שמח על מעשי צדק או נדיב אם אינו שמח על מעשי נדיבות" (המידות חלק א' פרק ח' תרגום ח"י רות)

*"הצדיק נוצר על ידי עשותו מעשי צדק, המתון ע"י עשותו מעשי מתינות. אם לא יעשה אדם מעשים אלו אין לו שום תקוה שיהיה לאדם טוב" (המידות חלק ב' פרק ד' תרגום ח"י רות)

== האדם המושלם ==

* "הוא אינו חושף את עצמו לסכנות ללא צורך... אך בשעת משבר הוא מוכן להקריב את חייו, ביודעו כי בתנאים מסוימים לא כדאי לחיות."

* "הוא מוכן לתת שירות לבני אדם, אך מתבייש לקבל שירות מהם."

* "הוא אינו מציג את עצמו לראווה בציבור."

* "הוא מדבר ופועל בכנות."

* "לעולם אינו רוחש איבה, ומוחל תמיד על עלבונות."

* "אין לו כל עניין בתהילה."

* "אינו מדבר סרה באיש, אפילו באויביו."

* "התנהגותו מתונה ודבריו שקולים."

* "אינו נוטה להתלהב, מפני שהוא חושב כי דבר אינו חשוב מאוד."

* "הוא נושא בסבלותיו בכבוד ובְחֵן... כמצביא מנוסה המשתמש בשארית כוחותיו בתכסיסי מלחמה."

* "הוא חבר טוב ביותר של עצמו, ומתענג בצנעתו, בעוד שאדם חסר יכולת או סגולות טובות, הוא אוייב גרוע ביותר של עצמו ומפחד מבדידותו."

* "כל אדם מטבעו שואף לדעת"

לא מן ההכרח, אלא גם מן המועיל, שיהיו שולטים ונשלטים, ויש שהובחנו משעת הוולדם, אלו להיות נשלטים אלו להיות שליטים" משפט זה, שכותב אריסטו בספרו פוליטיקה, מחביא בתוכו דיון מעניין ביותר: האם אדם נולד ואופיו קבוע מראש? האם אופי של שליט, או אופי של נשלט, מנהיג ומונהג, נקבעים מראש? האם זה בכלל עיניין של אופי, והאם זה דבר טוב או רע? זה דיון מעניין מאוד, רק שהמשפט כלל לא עוסק באופי המנהיג או המונהג, ועצם לידתו של אדם לכזה. המשפט הזה נאמר כטענה הבאה להכשיר את תופעת העבדות, שיעבוד אדם אחד בידי אדם אחר, כפי שהיה נהוג בתקופתו של אריסטו. הכוונה במשפט זה אינו לשליט ונשלט, אלא לעבד ואדון. זהו מקרה המלמד אותנו כי ההקשר של המשפט חשוב אולי הרבה יותר מתוכנו. האם במהותו, כעומד בפני עצמו, הוא משפט נכון? והאם בהקשרו, במסגרת הדיון שבו הועלה, הוא נכון? במהלך עבודתי זאת, אפעל לשכנע אתכם כי התשובה על השאלה הראשונה היא כן מוחלט, בעוד התשובה על השניה היא לא מוחלט. והניגוד המוחלט הזה נובע כולו מכוחה של מילה.

הומרוס הוא המשורר של שתי היצירות הגדולות: האיליאדה והאודיסיאה.
האיליאדה: סיפור שבועות בודדים מתוך מלחמה של 10 שנים.
אודיסאוס: סיפור שובו (נסטוס, ביוונית) של אודיסאוס לביתו, תוך הכללת סיפור שיבה נוספים. גם סיפור זה עוסק בשבועות בודדים מתוך תקופה של 10 שנים.
אלו יצירות קדומות מאוד, המתארות אירועים רבי משמעות בהיסטוריה של יוון. היצירות מתארות מסע של מספר מלכים אשר בראשם אגממנון ומלאוס. מלכים אלו יצאו מחלקים שונים של האי הפלפונזי למסע מלחמה כנגד טרויה אשר באסיה הקטנה. מנקודת מבט היסטורית מסע המלחמה נראה כמו מסע שוד ולא מסע התיישבות. ישנם מקורות חיצוניים אודות המלחמה, וידוע כי התרבות המיקנית הותקפה על ידי הדורים במאה ה-12 לפנה"ס וספגה מכה אנושה עד איבוד שיטת הכתיבה (אשר הופיעה שוב רק במאה ה-8 לפנה"ס). חפירות ארכיאולוגיות בסביבות טרויה מצביעות על כך שבמאה ה-12 התקיימה מלחמה ונשרפה העיר; הקושי הוא להתאים בין הארכיאולוגיה לשירה. השירה ההומרית תואמת לממצאים מוכרים אודות התרבות המיקנית: מבנה חברתי מפוזר הכולל ערי-מדינה עם אוטונומיה מוגבלת; הערים פילוס ומיקנה חדלו להיות חשובות החל מהמאה ה-12 (תואם לתאריכים הארכיאולוגיים); שימוש בכלי ברונזה; השם ''אכאיים'' כמתייחס ליוונים תואם לטקסטים מצריים מהמאה ה-12. פחות ברורים פרטים לגבי מוצאם של הטרויאנים: לא ברור האם זהו עם דובר יוונית או ממוצא אתני משותף.

לחץ להגדלה