התפתחותו של האומן היווני

 השפעות חוץ באו ליוון מהמזרח הקדמון.

הושפעה בעיקר משני מרכזים גדולים:

1.מצרים.למרות שארץ הנילוס היתה כבר שקועה בקפאון תרבותי ואמנותי.

רק היצירות המפוארות של העבר שימשו כמודל לחיקוי לפחות בתחילת הדרך היוונית.

2.המרכז השני היה באשור,וזו  היתה בשיא פריחתה וגודלה.

בנוסף היתה השפעה פיניקית גדולה על יוון .הפיניקים שהיו יורדי ים וישבו לאור מישור החוף הצפוני של א"י ,ולבנון. ספינותיו של עם זה חדרו עמוק לתוך הים האגאי .הם אף תרמו חלקם לתרבות היווניתבזה  שלימדו את היוונים את שיטצ הכתב האלפאבתי. ואומנם מיוון יצא כתב שמי זה וכבש את העולם.

ספנים יוונים הגיעו למצריים וספגו את התרבות המצרית בעיקר –עיצוב דמות האדם בפיסול. ומארצות אסיה –שפע עיטורים,שדוגמתם בעולם החי והצומח, וכן הרכבת מפלצות מדומות.

האמן היווני

היה פטור ממצוותיה של מסורת הכהונה, אשר כבלה את אומנויות המזרחהאמן היווני היה חופשי מגזרת המלך האבסולוטי.התובע לעצמו ייחוס אלהי ,ועל פי רו גם אלוהות ממש.

•  אל הלובש בשר ודם בדמות פרעה מלך מצרים.
• מלך נינוה ,בו בחר האל  אשור ,חייב הדגשה מיוחדת על ישותו.

פיצולה של יוון למדינות ערים רבות, תוצאה של המבנה הגיאוגרפי  שלה.במובן המדיני היה בעוכריה אך הוא גם מנע התהוותה של דמות מלכותית –אלהית מן הסוג המזרחי.

האמן היווני היה משוחרר ,לא משועבד למטרות ממלכתיות- שושלתיות הזרות לרוחו.

התפתחותו של האומן היווני.

למרות ההשפעות שספג האומן ממקורות אחרים הוא פיתח לעצמו סיגנון חדש ומיוחד: במקום הדמות המצרית התלת ממדית הקפואה,והציור הדו ממדי המוחזק בזיקי השיגרה, יצרו היוונים לאחר מאבק של דורות את הדמות האתלטית התלת מימדית.

כנ"ל בציורי הכדים יש יותר חופש יוצרים אשליה של חלל ועומק,משתמשים בפרספקטיבה. וזאת לעומת מערכי העיטורים הדימיוניים המזרחיים.

הידע האנאטומי שצבר האומן טרם להבנתו בעבודה על אבריו ושריריו של האדם,ובכך ייחד אותו מקודמייו. רק הידע המקביל ביחס לגוף האשה איחר לבוא ולא הגיע באותה רמה.

אופיו המבורך של האומן היווני : בסבלנותאין קץ ובחוש לפרטים הקטנים.

לדוגמא –עצוב הכותרת הדורית, שהיא הפשוטה בין צורותיה של הכותרת היוונית, עמלו במשך מאתיים שנה אגב שינויים מינימאליים בקו המיתאר.

האדם היה במרכז היצירה. התעלמות מתיאורי הטבע ותיאורי החי.

התפתחותו של האומן בתקופה הקלאסית

לראשונה צצות מגמות באומנות. מצד אחד שאיפה אידאליסטית, כלומר הצגת הדמויות בצורה השלמה  ביותר, הרחוקה מעל פגם.הדמות המושלמת  מתלבשת בסמליות, המסתירה את הכוונה החברתית.

ומצד שני התפתח הסיגנון הריאליסטי, המפרט כל שריר, כל תנועה וכל קפל של בגד.

ריאליזםזה ניצח בסוף התקופה הקלאסית גם בציור ובתבליט  הפרספקטיביים.

ההתפתחות האומנותית  במאה ה 4.

כאן חל מפנה חשוב האומנים לא התמקדו רק באדם (המבוגר) אלא כללו במרחב האומנותי גם ילדים ,חי ונוף. בשליש האחרון של תקופה זו התחילה התקופה ההלניסטית. מכאן מתחיל שלב הפוך שבו עקב הכיבושים הגדולים של אלכסנדר מוקדון- יוון סופגת יסודות מזרחיים רבים.

רומא מאמצת את הסגנון "הקלאסי".

הרומאים בחרו באותן המגמות של האומנות, המתאימות לרוחם הריאליסטיות וחסרת המעוף, מגמות שבלטו בעיקר בתחום הפורטרט וההאנשה הסמלית.