שירו של רוברט פרוסט מתאר באופן ציורי את ההתחבטויות העולות בחיפוש אחר דרך גם אם נדמה לעיתים כי הדרך נחבאת בתוך סבך.היא מנביטה את עצמה בעצם החיפוש אחריה.

שתי דרכים נפרדו ביער עבות

לא שתיהן בשבילי,הצרתי על כך

נעצרתי מולן לזמן ממושך

לארכה של אחת הרחקתי ראות

עד לנקודת פיתולה שבסבך.

לשנייה אז פניתי,כמותה מפתה

ואולי במעט מצודדת יותר

רמוסה קצת פחות,כך לי נדמתה

עשביה שעליה פחות עבותה-

בעצם רמו הן כמעט בלי הכר

בשתיהן כאחת ריצד שם האור

על מרבד בתולי של עלי השלכת

אז אמרתי,לזו יום אחד עוד אחזור !

אך לא : שכן דרך נמשכת

ידעתי.מכאן לא אשוב עוד לכת

ברבות הימים .בשנים הבאות איאנח בחזרי לספר איך אי-שם

משתי הדרכים שביער עבות

בחרתי בזו שהלכו בה פחות

ופה הרי כל ההבדל בעולם.