...המולה רבה שררה בקרב הקהל האתונאי שהתאסף מחוץ לשערי העיר כשניגש העלם בן העשרים אל האדון הזקן, שהיה שרוע בנחת בתוך חבית החימר הגדולה שלו, ואמר בקול רך אך נחוש:
"אני הוא אלכסנדר, המלך הרם."
הזקן, שחייך בפניו הכעורות למול האורח הנעלה, לא זז ממקומו והשיב:
"אני הוא דיוגנס הכלב."
ההמון הרב דמם, מצפה באימה לזעמו של הכובש הנורא, והחיילים שלפו את חרבותיהם מנדנן, ערוכים לשפוך את דמו של הזקן.
"יש משהו שאוכל לעשות למענך?" שאל אלכסנדר ובת צחוק מרחפת בקולו.
"תוכל לזוז הצידה," השיב דיוגנס, כשהוא בוחן במבטו את העלם, "אתה מסתיר לי את השמש."
 
"השאירו אותנו לבדנו," ציווה אלכסנדר, והחיילים המאקדונים החלו לפנות את ההמון המהופנט בחזרה אל תוך שערי העיר. כעבור מספר דקות לא נותר עוד איש ברחבה לבד משני הגברים.
"שמעתי את שמך זה לא מכבר," אמר אלכסנדר, "וברצוני לשוחח איתך מעט, אם תוכל לפנות לי מזמנך, כמובן."
דיוגנס היטיב את מושבו בחבית.
"בבקשה," אמר, "שב בצל קורתי."
אלכסנדר ישב על הקרקע המאובקת, שלף מאמתחתו בקבוק והושיט אותו לפילוסוף הקשיש.
 
דיוגנס פתח את הבקבוק ורחרח את תוכנו.
"ברצון," אמר והוציא ספל מתוך ארנק עור גדול, ומזג לתוכו את היין. אחר כך לגם לגימה הגונה מן הנוזל האדמדם.

 "שמך הולך לפניך,"  אמר אלכסנדר. "אתה

הוא דיוגנס, שהיוונים מכנים 'קיניקן' - הכלבי. אומרים שמצאת את הדרך לאמת, ושאתה מורה אותה חינם אין כסף."
"בעד הדרך שאני מורה," אמר דיוגנס, "אינני דורש כסף, אבל היא אינה ניתנת חינם. האמת יקרת ערך היא מאין כמותה, ואין זה משנה אם המדובר בעלוב שבקבצנים, או בשליטהּ של תבל ומלואה. אין אדם שהאמת זולה עבורו."
"באתי כדי ללמוד," אמר אלכסנדר.
"אם כך, אלמד אותך."

דיוגנס לגם עוד לגימה אחת מן היין והציע את הבקבוק לאלכסנדר.
"לא תודה," אמר העלם, "אינני רוצה לשתות."
"אם ברצונך ללמוד," אמר דיוגנס, "שתה!"
אלכסנדר לקח את הבקבוק ולגם משקה מלוא פיו.
"יפה!" אמר הפילוסוף, "אני מבין שאין צורך ללמדך צייתנות."
"אבי, פיליפוס, המלך הדגול, לימדני היטב."
"אל דאגה. בסופו של דבר תשכח את כל מה שלימדוך."
אלכסנדר בחן בעיניו את הזקן שמולו. לא היה דבר בדמותו שרמז על חוכמה עילאית או על ידיעת האמת. הוא היה מכוער למדי, גבותיו עבות ולבנות ואפו גדול ואדמדם. לגופו לבש רק אזור חלציים מטונף שהיה קרוע כל כך, עד שזכרותו היתה מציצה ומתגלה מדי פעם מבעד לחור כשהיה משנה את תנוחתו. איבר מינו היה, ככל הנראה, קטן מאוד. ואדם זה יורה לי את הדרך הנכונה? אמר אלכסנדר בלבו. אבל הוא החריש וציפה למוצא פיו של הישיש, משום שחש שיש לו דבר-מה מעניין לומר.
"האמת דבר נפלא היא. אם תלמד אותה לשמה, היא תועיל לך יותר מכל הזהב שבעולם. אבל אם תלמד אותה על מנת להפיק ממנה תועלת, היא תוביל אותך לכיליון. האמת היא אישה, ויש לדעת כיצד לנהוג בה."
"אינני ילד. אני יודע כיצד לנהוג בנשים."
"לא באישה זאת. אתה הורגלת לנשים בנות תמותה, אבל אלתיאה היא בת אלמוות. אתה אמנם גבר, צעיר וחזק, אבל אל תשכח: האמת היא גברת רבת עצמה, ואין לנהוג בה בקלות דעת."
"אהיה לה מאהב עדין ומתחשב."