נוסד במאה ה 6 לפנה"ס ע"י הפילוסוף לאו דזה.

גם כאן מדובר בפילוסופיה  זהו מעין שביל מדיטיבי של התבוננות פנימה.

למרות שפירושו המילולי "הדרך" הוא לא בא להתוות לנו את הדרך כפי שעושה זאת הקונפוציוניזם,אלא להפך הוא גורס שהדרך מותוות ע"י הטבע ועלינו לגלותה.

ניתן להבחין בהשפעה דאואיסטית על המסורת הקוריאנית והיפנית וכמובן על סין (בעיקר בדרום).

שלשה עיקרי התורה:

• האלהים הוא הטבע-כלומר אלוהות טוטאלית.
• איך פועל הטבע ובאיזה עקרונות
• דרך אידאלית לחיים מושלמים.

למעשה כל השלשה אומרים את אותו הדבר:ספונטניות מתמדת,ידיעה שאינה יודעת –משל לציפור שבמידה והיתה מנסה להבין כיצד היא עפה היתה נופלת מיד.

נקודות נוספות:

• מילת המפתח- קשר מתמיד עם העולם ועם הדברים.
• הרעיון הכללי הוא לחזור תמיד למצב האפס-כלומר לחזור למצב של בול עץ בלתי מעובד..
• אין לכוון את הדברים העשייה היא ספונטנית
• היחס למילים הוא ציני וספקני- אם תפסת את משמעותם של המילים אתה כבר יכול להמשיך את המילים.
• הנקודה הטובה ביותר לצאת ממצב מסוים היא נקודת האפס של ההחלטה לא בריא להישאר עם תפיסה או החלטה כלשהי. משל המראה- מראה משקפת כל דבר,אבל היא גם לא מחזיקה שום דבר.אם היא תחזיק היא לא תוכל לקלוט את הדבר הבא.